בחוגים השונים ללימודי המזרח התיכון חונכו כולם על התיזה עליה לא חלק איש משך עשרות בשנים – דעתו של האזרח הערבי אינה נחשבת. השליט במדינה הערבית סיפק מקורות מחייה לנתיניו והם בתמורה ויתרו על חופש פוליטי וזכויות אזרחיות. לא עוד. בשנים האחרונות מוכיח האביב הערבי כל יום מחדש כי דעת הקהל הערבית הינה חלק בלתי נפרד ובמקרים מסויימים אף מכריע בקביעת סדר היום במדינה הערבית.
לאחרונה פרסם המרכז הערבי למחקר וחקר מדיניות (Arab Center For Research & Policy Studies), את ממצאי סקר דעת הקהל הערבי לשנים 2012-2013. הסקר בחן סוגיות כלכליות, חברתיות ופוליטיות, כמו גם עמדות כלפי דמוקרטיה והשתתפות אזרחית ופוליטית. הסקר, המקיף ביותר עד כה, נערך באמצעות ראיונות פנים-אל-פנים בהשתתפות 21,350 משיבים מכלל שכבות האוכלוסייה. אזרחים מ-14 מדינות ערביות: מאוריטניה, מרוקו, אלג’יר, תוניס, מצרים, סודאן, הרשות הפלסטינית, לבנון, ירדן, עיראק, סעודיה, תימן, כווית ולוב. הסקר כולל משיבים המייצגים 89% ממספר התושבים במדינות ערב, בעוד טעות סטטיסטית עומדת על 2%-3%. במאמר הנוכחי בחרנו להתרכז בעמדות כלפי דמוקרטיה בדעת הקהל הערבית כפי שמשתקפות בסקר.
לקריאת המאמר המלא, לחצו כאן.