גילוי דעת בנוגע למניעת כניסתו לישראל של פרופ' ונסן למיר
גילוי דעת בנוגע למניעת כניסתו לישראל של פרופ' ונסן למיר אנו חברות וחברי קהילת החוקרים של לימודי האסלאם והמזרח התיכון, כולל האגודה המקצועית שלנו (אילמ"א), וחוקרות וחוקרים מתחומי דעת משיקים, מוחים בזאת נמרצות על ההחלטה למנוע את כניסתו לארץ של עמיתנו, פרופ' ונסן למיר, החלטה עליה למדנו מכתבה של ניר חסון בהארץ. פרופ' למיר הוא היסטוריון צרפתי וחוקר חשוב ומוכר בקהילת חוקרי המזרח התיכון בארץ ובעולם. עיקר מחקריו עוסקים בהיבטים שונים של ההיסטוריה של ירושלים המודרנית מהתקופה העת'מאנית ועד ימינו. הוא פרסם וערך חמישה ספרים, ואחד מהם, ירושלים 1900: עיר הקודש בעידן האפשרויות, אף יצא לאור בעברית בשנת 2018 בהוצאת הספרים האוניברסיטאית מאגנס. ספרו על ההיסטוריה של רובע המוגרבים נחשב לפורץ דרך, ולאחרונה אף הוציא לאור ספר קומיקס על ירושלים, שהפך לרב מכר. למיר עמד בראש פרוייקט המחקר Open Jerusalem, במסגרתו הנגיש דיגיטלית עשרות אוספי ארכיון שעוסקים בהיסטוריה של ירושלים. במסגרת פרויקט זה עמד למיר בקשר רציף עם ארכיונים בארץ ועם חוקרות וחוקרים ישראלים שאף לקחו חלק בשלבים שונים של המחקר. האוספים שהפרויקט הנגיש משמשים מאז את כלל קהילת חוקרות וחוקרי ההיסטוריה של הארץ. חלקנו השתתפנו בכנסים בהזמנתו, כתבנו פרקים בספרים שערך, וכמובן שתלמידינו משתמשים תדיר במחקריו. פרופ' למיר חי בארץ עם משפחתו במשך שש שנים, ואף ניהל את מכון המחקר הצרפתי בירושלים, שמהווה אבן שואבת לקהילת חוקרי העיר מהארץ ומחו"ל. הוא מבקר בירושלים תדיר ומקיים קשרי מחקר וידידות ארוכת שנים עם רבים מאיתנו. אתמול למדנו כי כניסתו של למיר נמנעה באמתלה שהוא "אנטי ציוני". זהו טיעון מגוחך כשלעצמו, אך הוא מגוחך במיוחד, שלא לומר כוזב, כשלוקחים בחשבון שלמיר הוא מתנגד מוצהר לתנועת החרם נגד ישראל, משתף פעולה וכותב עם חוקרות וחוקרים ישראלים מזה שנים רבות, גם בתקופות קשות, ואף מנגיש את ספריו ומחקריו לציבור קוראי העברית. בתקופה זו, שבה האקדמיה הישראלית מודרת ומוחרמת, חוקרות וחוקרים אינם מוזמנים לכנסים, פרסומים של אנשי אקדמיה ישראלים נדחים על הסף, מניעת כניסתו היא בבחינת עוול כפול ומכופל. אנו דורשות ודורשים מרשות האוכלוסין לחזור בה לאלתר מהאיסור על כניסתו של פרופ' למיר לארץ, ומקוים שזו תהיה הפעם האחרונה שבה נמנעת כניסתם של חוקרים לתחומי המדינה. אנו מתנגדים בתוקף לצעד זה, המהווה פגיעה אנושה בחופש הביטוי ובחופש האקדמי שלנו ושל העמיתים הבינלאומיים שלנו.