אובמה, חג הנורוז והגרעין האיראני
שלומי יאס
ב-24 בנובמבר צפוי להסתיים המשא ומתן לניסוח הסכם סופי בין שש המעצמות לאיראן בנושא הגרעין.
על רקע פקיעת מועד ההסכם, והחשש הישראלי מפני דחיקה אמריקאית לשוליים את הסוגיה האיראנית, על “בריחה” והתמקדות בדאע”ש, נפגש ב-1 באוקטובר ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, עם נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, בבית הלבן בוושינגטון. טרם הפגישה בארבע עיניים, יצאו השניים בהצהרה משותפת לתקשורת. נתניהו אמר כי טהראן מעוניינת בהסכם שיאפשר לה להישאר מדינת סף גרעינית, וכי הוא “מקווה ומאמין כי ארצות הברית לא תאפשר זאת בזמן כהונת אובמה”. הנשיא האמריקאי מצידו העדיף להתמקד בסכסוך הישראלי- פלסטיני ואמר כי “הסטטוס קוו בין ישראל לפלסטינים בנושא עזה חייב להשתנות ושיש לשאוף לפתרון מדיני” (רויטרס, 1 באוקטובר 2014).
לצד ההסכם הראשוני שהושג בנובמבר האחרון בג’נבה בסוגיית תוכנית הגרעין של איראן, דרך השימוש בדיפלומטיה וההקלות בסנקציות, ועד האפשרות של שימוש באופציה צבאית – בולט החידוש שהכניס ממשל אובמה במתן ברכות ישירות לעם באיראן לקראת חג הנורוז, ראש השנה הפרסי. בכל שנה מאז היבחרו ב-2009 מקפיד ברק אובמה לברך את העם באיראן לקראת החג החל ב-21 במרץ בברכה חגיגית המשודרת בוידאו המלווה בכתוביות בפרסית מהבית הלבן. נאומיו משקפים מאמץ מתמשך להתרחק מהעוינות שאפיינה את יחסי ארצות הברית עם איראן בתקופתו של ממשל בוש, תוך שימוש בדיפלומטיה ציבורית אשר תפתח ערוץ תקשורת שונה מהערוצים המקובלים. במאמר הנוכחי אבקש לנתח את נאומי אובמה לעם האיראני לרגל חג נורוז תוך התייסחות לתגובות של בכירים איראניים לנאומיו לאורך השנים ולמידת יעילותם – בהקשר לגרעין האיראני.
ככלל, הברכות הראשונות של הנשיא אובמה בשנים 2009-2012 התרכזו בסוגיות פנים איראניות התמקדות במהומות באיראן על רקע הבחירות של יוני 2009, הדגשת המצב העגום של זכויות האדם באיראן, מתיחת ביקורת נוקבת על המשטר ותיאור איראן כמדינה החיה תחת “מסך אלקטרוני”. לעומת זאת, בשנתיים האחרונות חלה תפנית בנוסח הברכות. הנשיא העביר את עיקר הכובד מנושאים הקשורים למדיניות הפנים האיראנית לטובת התייחסות חריגה לסוגית הגרעין.
קהל היעד
ניתן לחלק את קהל היעד בסדרת הברכות של הנשיא לשלוש תקופות בשנים 2009-2010 הברכות הופנו אל ההנהגה האיראנית, בשנים 2011- 2012 הן הופנו ישירות אל העם, ובשנים 2013-2014 הן חזרו להנהגה האיראנית. לדוגמא, ב-2009 הוא ציין כי “אני רוצה לדבר ישירות למנהיגי הרפובליקה האיראנית”, וב-2010 הדגיש כי “המשטר האיראני הפנה גבו לנתיב שעשוי להביא הזדמנויות רבות יותר לכל האיראנים”. ב 2011 המסר המרכזי הופנה ישירות אל הצעירים באיראן והנשיא ציין כי “אתם, צעירי איראן – טומנים בחובכם את גדולת התרבות הפרסית הנעלה, ואת הכוח לעצב מדינה שתיענה לשאיפותיכם”, וב-2012 המשיך בפנייה ישירה לצעירי איראן וציין כי “אמריקה רוצה לשמוע את דעותיכם ולהבין את שאיפותיכם”.
לעומת זאת, בשנתיים האחרונות קהל היעד של הנשיא שב להיות ההנהגה האיראנית. ב-2013 הוא ציין כי “זו הבחירה [שניצבת] כעת בפני מנהיגי איראן. אני מקוה שהם יבחרו בנתיב טוב יותר – למען העם האיראני ולמען העולם”, וב-2014 המשיך בפנייתו להנהגה האיראנית וציין כי “הצעתי לממשלה האיראנית הזדמנות – אם היא תעמוד בהתחייבויותיה הבינלאומיות, יוכלו להתקיים יחסים חדשים בין שתי המדינות שלנו”.
רטוריקה
השינוי בקהל היעד אליו הופנו המסרים בברכות של הנשיא לווה גם בשינוי ברטוריקה. כאשר הנשיא פנה אל העם באיראן נוסח הברכות – רובו ככולו היה חיובי. לעומת זאת, כאשר הוא פנה אל ההנהגה האיראנית נוסח הברכות עבר תמורות ראויות לציון ישנה החרפה הדרגתית בהתבטאויות של הנשיא נגד ההנהגה האיראנית בשנים 2009-2012. לדוגמא, ב-2009 הוא ציין כי “יש בינינו הבדלים אמיתיים”, ובהמשך טען כי “התהליך לא יתקדם באמצעות איומים”. ב-2010 הוא ציין כי “מנהיגי איראן חיפשו להגיע ללגיטימציה באמצעות עוינות לאמריקה”, ובהמשך ציין כי “ניצבים בפני יד מושטת, מנהיגי איראן הראו רק אגרוף קמוץ”. ב-2011 הנשיא עלה מדרגה וציין כי “הממשל האיראני הראה שאכפת לו יותר שימור כוחו מאשר כיבוד זכויות העם האיראני”. ב-2012 הוא החמיר עוד יותר את התבטאויותיו נגד ההנהגה האיראנית וציין כי “הממשל מפריע לשידורי הרדיו והטלויזיה, מטיל צנזורה על האינטרנט ושולט במה האנשים יכולים לראות ולומר”, ובהמשך אף ציין כי “המשטר מצנזר מחשבים וטלפונים סלולריים למטרה הבלעדית של הגנה על כוחו”.
לעומת זאת, בשנים 2013-2014 הרטוריקה של הנשיא אל ההנהגה האיראנית שבה להיות מתונה יותר. כך לדוגמא, ב-2013 הוא ציין כי “ארצות הברית ביחד עם הקהילה הבינלאומית מוכנה להגיע לפתרון”, וב-2014 המשיך וציין כי “התקדמות דיפלומטית אמיתית השנה יכולה לסייע בפתיחת אפשרויות ושגשוג לעם האיראני”. העובדה שקהל היעד בברכות של הנשיא שב להיות ההנהגה האיראנית כמו גם החזרה למתינות ברטוריקה כלפי ההנהגה האיראנית, עשויה אולי ללמד כי ארצות הברית סבורה בשנים האחרונות שניסיונות ההתערבות באמצעות הברכות בענייני הפנים של איראן נכשלו. יתכן כי הגיבוי שהעניק הנשיא בברכות לצעירים באיראן על רקע הבחירות לנשיאות ב-2009 והמהומות שפרצו בעקבותיהן, בניסיון לעקוף את ההנהגה האיראנית – לא הביא לשינוי משמעותי בתוך איראן. ברוח זו ניתן להבין מדוע קהל היעד של הנשיא שב להיות ההנהגה האיראנית כמו גם החזרה לשימוש ברטוריקה מתונה כלפיו.
דיפלומטיה כפתרון המשבר
בכל הברכות ניתן לראות כי ישנה העדפה של ממשל אובמה לפתרון סוגית הגרעין בדרך דיפלומטית. לדוגמא, ב-2009 הנשיא ציין כי “ממשלי מחויב כעת לדיפלומטיה אשר תטפל במגוון הסוגיות העומדות לפנינו”, וב-2010 הוא התבטא “הצעתנו לקשרים דיפלומטיים מקיפים עומדת במלואה”. ב-2011 הוא תיאר את המשטר האיראני כ”נוקשה ויוצא דופן”, ב-2012 ציין כי “אין שום סיבה שארצות הברית ואיראן יהיו במחלוקת”. גם ההתייחסות החריגה בהיקפה לסוגיית הגרעין בשנתיים האחרונות התבצעה באמצעות שימוש בדיפלומטיה. לדוגמא, ב-2013 הנשיא ציין כי “ארצות הברית מעדיפה לפתור את הסוגיה בשלום, בדיפלומטיה”, וב-2014 הוא שב וציין כי “אני מחויב לדיפלומטיה בגלל שאני מאמין שהיא הבסיס לפתרון מעשי”.
גרעין איראני, בידוד וסנקציות
דוגמא להתייחסות המוגברת של הנשיא לסוגיית הגרעין בשנתיים האחרונות ניתן למצוא במספר האזכורים של המונח גרעין (nuclear), המונח בידוד (isolation) והמונח סנקציה (sanction). המונח גרעין הוזכר בארבע השנים הראשונות פעמיים בלבד, לעומת 15 פעמים בשנתיים האחרונות. ב-2010 הנשיא ציין כי “יחד עם הקהילה הבינלאומית, ארצות הברית מכירה בזכותכם לאנרגית גרעין למטרות שלום”, וב- 2012 הסתפק במשפט לקוני וציין כי “לממשלה האיראנית יש אחריות לעמוד בהתחויבויותיה בנוגע לתוכנית הגרעין”.
לעומת זאת, שתי הברכות האחרונות עסקו ישירות בסוגית הגרעין. לדוגמא, ב-2013 הנשיא ציין כי “המנהיגים האיראנים אומרים שתוכנית הגרעין שלהם היא למטרות מחקר רפואי וחשמל. נכון להיום אינם מסוגלים לשכנע את הקהילה הבינלאומית שפעילויות הגרעין שלהם מיועדות למטרות שלום בלבד”, בהמשך התבטא “אכן, אם, כפי שמנהיגי איראן אומרים – תוכנית הגרעין שלהם היא למטרות שלום, אזי יש בסיס לפתרון מעשי”. ב-2014 סוגיית הגרעין כבר עמדה במרכז הברכה והנשיא ציין כי “במשך שנים היה חשש בקרב הקהילה הבינלאומית שתוכנית הגרעין האיראנית עלולה להוביל את איראן להשיג נשק גרעיני, אשר יהווה איום לאזור ולעולם”, ובהמשך ציין כי “קיים סיכוי להגיע להסכם אם איראן תנקוט בצעדים משמעותיים ואמיתיים להבטיח לעולם שתוכנית הגרעין שלה למטרות שלום בלבד”.
המונח בידוד (isolation) הוזכר בכל שש הברכות ארבע פעמים בלבד. ב-2010 הנשיא ציין כי “אכן, במהלך השנה האחרונה, היתה זו הממשלה האיראנית אשר בחרה לבודד את עצמה, ולהתמקד בתבוסתנות עצמית השייכת לעבר על פני התחייבות לבניית עתיד טוב יותר”, ואילו ב-2013 הוא ציין כי “בעוד שאם הממשלה האיראנית תמשיך בנתיב הנוכחי, היא רק תמשיך לבודד את איראן”. המונח סנקציה (sanction), הוזכר פעמיים בלבד. ב-2012 הנשיא ציין כי “למרות שהטלנו סנקציות על הממשלה האיראנית, היום, ממשלי מוציא קווים מנחים חדשים על- מנת להקל על עסקים אמריקאים לספק תוכנה ושירותים לתוך איראן אשר יקלו על העם האיראני לעשות שימוש באינטרנט”, וב-2014 התבטא “יחד עם השותפים הבינלאומיים שלנו, ארצות הברית מאפשרת הקלה מסויימת בסנקציות”.
בנוגע למונח גרעין, יתכן כי העלייה החריגה במספר האזכורים בשנתיים האחרונות עשוייה ללמד על ההכרה של ממשל אובמה בממשות האיום, זאת על רקע העובדה שהשנה לראשונה ציין הנשיא מפורשות בברכה את הביטוי “נשק גרעיני” – פעמיים. באשר למונחים בידוד וסנקציה, מהברכות עולה כי לא ברור איזה סוג של בידוד וסנקציות יוטלו על איראן, הניסוח מעורפל, לא חד משמעי ולווה לא אחת במתן הקלות לאיראן. גם כאשר הנשיא הזכיר את המונחים הללו, נעדרה התייחסות קונקרטית ומפורטת באשר למה יתרחש במידה ואיראן לא תיסוג מתוכנית הגרעין.
תגובות באיראן
האם המאמצים של ממשל אובמה להשפיע על דעת הקהל האיראנית בברכות לרגל חג הנורוז החל מ-2009 התבררו ככלי יעיל במערכה של הדיפלומטיה הציבורית נגד הגרעין האיראני? אם לשפוט לפי התבטאויות של בכירים בהנהגה האיראנית לברכות של אובמה, הרי שככל שעוברות השנים יעילותן דווקא ירדה. הברכה הראשונה של אובמה ב-2009 התקבלה בהפתעה מסויימת באיראן וזכתה להתייחסויות נרחבות. כך לדוגמא, אתר פרס טי.וי דיווח על הברכה במאמר תחת הכותרת “אובמה מרוויח נקודות עם המסר לאיראן”, ואף העלה קישור לברכה של הנשיא באתר הבית הלבן (פרס טי.וי. 20 במרץ 2009). יום אחרי הברכה אמר האיתאללה עלי ח’אמנהאי בנאום השנתי במשהד כי “הם (האמריקאים) מזמרים את הסלוגאן של שינוי אך אף שינוי לא נראה בפועל”. הוא המשיך ואמר כי “אם אתה (אובמה) צודק שהגיע שינוי, היכן השינוי הזה? מה הסימן של השינוי הזה? תסביר לנו באופן ברור מה השתנה. אפילו השפה לא השתנתה” (הגרדיאן, 21 במרץ 2009).
בתורו אמר שר החוץ האיראני דאז, מנושהר מותקי, כי “נחמד שנעשה שימוש בנורוז כהזדמנות לשלום ולחברות – אך ככל הנוגע לסוגיות אחרות, הן נמצאות תחת הערכה” (פרס טי.וי. 20 במרץ 2009). גם יועץ התקשורת של אחמדינג’אד, עלי- אכבר ג’וואנפקר, התייחס לברכה ואמר כי “אם מר אובמה ינקוט בצעדים קונקרטיים ויביא לשינוי יסודי במדיניות החוץ האמריקאית לעבר מדינות אחרות, נוסף לאיראן, הממשלה האיראנית והעם לא יפנו לו את גבם” (סוכנות הידיעות שינחואה, 20 במרץ 2009).
בשנים הבאות זכו הברכות של אובמה להתייחסויות שליליות לרוב תוך שימוש ברטוריקה איראנית כבעבר. כך לדוגמא, ב-2010 אמר האיתאללה עלי ח’אמנהאי בנאום השנתי במשהד כי “אתה לא יכול לדבר על שלום וחברות בעודך זומם לפגוע באיראן”. הוא המשיך ואמר כי “אמרנו שאם הם מושיטים יד של ברזל בכפפה של קטיפה, לא נקבל זאת” (ניו יורק טיימס, 21 במרץ 2010). שנה אחר-כך היה זה אחמדינג’אד שנאם בפני קהל בעיר כרמאנשאה וכינה את ברכת אובמה “עלבון”. הוא המשיך ואמר כי “ללא ספק, המסר שלך על הנורוז הוא עלבון לאומה האיראנית. בזמן שאתה מאיים על האומה האיראנית במסר, שוב חשפת את העמדת הפנים המכוערת שלך מאחורי מסכת ההונאה” (פרס טי.וי. 7 באפריל 2011).
ב-2012, שוב בנאום השנתי במשהד, אמר האיתאללה עלי ח’אמנהאי כי “מי שחושב שארצות הברית תחזור בה מאיבתה כלפינו אם נוותר על התיק הגרעיני, טועה” (אלשרק אלאוסט, 21 במרץ 2012). שנה אחר- כך היה זה סעיד ג’לילי, הממונה האיראני על המשא ומתן בנושא הגרעין, במהלך שיחות הגרעין שנערכו בקזחסטאן, שהתייחס לברכה של אובמה. ג’לילי אמר כי “בנוגע למסר שהועבר על- ידי הנשיא אובמה לנורוז… הג’נטלמן הקריא בסוף משיר של חאפט’ (חאפז). השיר אומר שאתה צריך לנטוע שתיל של חברות ולעקור את עצי הטינה”. הוא המשיך ואמר כי “אני מאמין כי המסר של השיר שניתן לנשיא בידי …העם האיראני הוא זה של התנהגות עוינת בעבר שלא הובילה לשום מקום” (אל מוניטור, 21 במרץ 2013).
השנה, יום אחרי הברכה של אובמה, אמר האיתאללה עלי ח’אמנהאי בנאום השנתי במשהד כי ארצות הברית היא “אויבת” ומעצמה “דיקטטורית וגאוותנית”. הוא המשיך ואמר כי האמריקאים “עשו שימוש ברטוריקה ובשפה פחות אדיבה ויותר אגרסיבית… והעליבו את העם”. למרות שח’אמנהאי לא השיב למילותיו של אובמה נגד ההנהגה האיראנית בברכה, הוא התעלם מהטון החיובי של וושינגטון (כריסטיאן סיינס מוניטור, 21 במרץ 2014).
יתכן כי יועצו הבכיר של אובמה, בן רודס, מיטיב לאתר את יחסה של ארצות הברית לאיראן בצורה הטובה ביותר. במהלך פגישתם האחרונה של אובמה ונתניהו בוושינגטון, אמר רודס כי “אין ספק שנשק גרעיני בידי מדינה כמו איראן הוא איום גדול מאוד. מבחינתנו מדובר באיום שונה מדאע”ש, כי מול איראן אפשר להתמודד באמצעים דיפלומטיים – מה שלא ניתן לעשות מול דאע”ש”. (נענע 10, 1 באוקטובר 2014). בין כה וכה, ב-24 בנובמבר יסתיים המשא ומתן בין שש המעצמות לאיראן בנושא הגרעין, וממנו ניתן יהיה לקבוע טוב יותר האם המדיניות הישראלית והאמריקאית ראו עין בעין לאורך הדרך, שמא הכתובת היתה על הקיר.
שש הברכות באתר הבית הלבן
ברכה ראשונה, 19 במרץ 2009
ברכה שנייה, 20 במרץ 2010
ברכה שלישית, 20 במרץ 2011
ברכה רביעית, 20 במרץ 2012
ברכה חמישית, 18 במרץ 2013
ברכה שישית, 20 במרץ 2014