כיפת הסלע ומסגד אל-אקצא בשטרות כסף ובמטבעות
נריהו שנידור
ברשימות קודמות עמדתי על כך, ששיטת תארוך מטבעות ושטרות-כסף של המזרח התיכון עשויה להיות מֵעֵין מַדָד לאיסלמיותו של מנפיק הכסף, לָרוב הבנק המרכזי של המדינה או מוסד הממלא את מקומו ולפעמים האוצר עצמו [1].[1] המנפיק, כמובן, אינו עצמאי, אלא כפוף לממשלת המדינה. מדד אחר שאני מציע, שונה לגמרי, הוא קיומם של שטרות ושל מטבעות הנושאים עיטורים של כיפת הסלע או של מסגד אל-אקצא. הר הבית ושני מבני-קודש אלה שֶבּו נחשבים, כידוע, לשלישיים במעלה בעולם המוסלמי אחרי מכה ומדינה. גם מסגד הכעבה שבמכה מופיע, כמובן, בשטרות ובמעות, אבל את הקורא הישראלי יעניינו במיוחד מסגדי הר הבית.[2] אל-אקצא וכיפת הסלע, במיוחד כיפת הסלע, יש לומר, הם לא רק מבני קודש אלא גם סמלים של הלאומיות הערבית הפלסטינית, וזה מעצים את העניין בשימוש שנעשה בהם בַכסף שמנפיקות מדינות אסלאמיות.
החלק הראשון של הרשימה הנוכחית יעסוק בשטרות.
נפתח בארץ לא-בדיוק איסלאמית, הלא היא ארץ ישראל המנדטורית. את שטרותיה הנפיקה ‘מועצת המטבע’ (Palestine Currency Board), שמושבה היה בלונדון. העיטור של השטר, שעריכו לירה אחת (רשמית בעברית – פֿונט פלשתינאי (א”י)) ושהונפק בנובמבר 1927 בסדרת השטרות הראשונה, היה מראה כיפת הסלע במבט מדרום. נראֶה שזוהי הופעתה הראשונה בעולם של ה’כיפה’ על גבי שטרות כסף (איור 1).
[1] מספרים בסוגריים מרובעים – [ ] – מפנים לסימוכין שבסוף הרשימה.