14 באוגוסט 2014

כיפת הסלע ומסגד אל-אקצא בשטרות כסף ובמטבעות נריהו שנידור ברשימות קודמות עמדתי על כך, ששיטת תארוך מטבעות ושטרות-כסף של המזרח התיכון עשויה להיות מֵעֵין מַדָד לאיסלמיותו של מנפיק הכסף, לָרוב הבנק המרכזי של המדינה או מוסד הממלא את מקומו ולפעמים האוצר עצמו [1].[1] המנפיק, כמובן, אינו עצמאי, אלא כפוף לממשלת המדינה. מדד אחר שאני מציע, שונה לגמרי, הוא קיומם של שטרות ושל מטבעות הנושאים עיטורים של כיפת הסלע או של מסגד אל-אקצא. הר הבית ושני מבני-קודש אלה שֶבּו נחשבים, כידוע, לשלישיים במעלה בעולם המוסלמי אחרי מכה ומדינה. גם מסגד הכעבה שבמכה מופיע, כמובן, בשטרות ובמעות, אבל את הקורא הישראלי יעניינו במיוחד מסגדי הר הבית.[2] אל-אקצא וכיפת הסלע, במיוחד כיפת הסלע, יש לומר, הם לא רק מבני קודש אלא גם סמלים של הלאומיות הערבית הפלסטינית, וזה מעצים את העניין בשימוש שנעשה בהם בַכסף שמנפיקות מדינות אסלאמיות.  החלק הראשון של הרשימה הנוכחית יעסוק בשטרות. נפתח בארץ לא-בדיוק איסלאמית, הלא היא ארץ ישראל המנדטורית. את שטרותיה הנפיקה  'מועצת המטבע' (Palestine Currency Board), שמושבה היה בלונדון. העיטור של השטר, שעריכו לירה אחת (רשמית בעברית –  פֿונט פלשתינאי (א"י)) ושהונפק בנובמבר 1927 בסדרת השטרות הראשונה, היה מראה כיפת הסלע במבט מדרום. נראֶה שזוהי הופעתה הראשונה בעולם של ה'כיפה' על גבי שטרות כסף (איור 1). [1] מספרים בסוגריים מרובעים – [ ] – מפנים לסימוכין שבסוף הרשימה. [2] גם כיפת הסלע נקראת לפעמים – אם גם לא בצדק – 'מסגד'. לקריאת המאמר המלא, לחצו כאן.

שלומי יאס – המשבר בעולם האסלאמי, טרור אסלאמי קיצוני ואחריות המערב סרטונים רבים של ארגונים והתארגנויות סלפים-ג'האדים מופצים ברשתות האינטרנט. חלקם קיקיונים חלקם ותיקים, של דוברים משולהבים המכריזים על הקמת ח'ליפויות אסלאמיות, מתפארים במעשי זוועה המוניים, מניפים דגלים שחורים ומשמיעים שירי מלחמה. ביטוי מובהק למשבר בעולם האסלאמי במאה השנים האחרונות. במאות ה-19 וה-20 השתלטו מעצמות אירופה על שטחים בעולם האסלאמי, ועד מחצית המאה ה-20 מרביתם היו בשליטת כוחות מערביים. הנחיתות הצבאית, הטכנולוגית, החברתית והכלכלית בין האסלאם למערב הפכה לעובדה. בעולם האסלאמי שאלו מה השתבש. התשובות הולידו שני זרמים מרכזיים באסלאם: זרם המודרניזם האסלאמי, שהציג גישה פרגמטית ומתונה, וביקש להוכיח שהאסלאם מסוגל להשתלב בעולם המתהווה, וזרם הסלפיה, שהציג עמדה שמרנית דתית אנטי מערבית, שהפכה אבטיפוס לפונדמנטליזם האסלאמי המוכר כיום בדמות ארגוני הטרור האסלאמיים הקיצוניים בעולם. ארגון אל-קאעידה היה הראשון והמרכזי שהנהיג "גלובליזציה של הטרור" בעקבות פיגועי ה-11 בספטמבר 2001, במטרה ליצור "חזית אסלאמית בינלאומית לג'יהאד נגד יהודים וצלבנים". במשך השנים הוא הפך ארגון גג לעשרות ארגונים סלפים-ג'האדים קיצוניים בעולם אשר אימצו את מצעו הדתי הקיצוני. בדרום-מערב אסיה הוקם באפגניסטן הטליבאן בשנות ה-90, ביצע הפיכה צבאית והקים מדינת הלכה מוסלמית. מתן חסות לטרוריסטים, ובראשם אוסאמה בן-לאדן הביא להפלתו ב"מבצע חירות מתמשכת" של ארצות הברית, ומאז הוא פועל כארגון טרור לכל דבר. בדרום-מרכז אסיה הוקם בפקיסטן לשקר-א-טייבה ב-1989 במטרה לשחרר את חבל קשמיר מהודו ולהקים מדינת הלכה מוסלמית בכל אזור דרום אסיה. הארגון מבצע פיגועים רבים לצד לחימה נגד ארצות הברית באפגניסטן. בחוף מזרחי של הים התיכון הוקם ברצועת עזה החמאס ב-1987 במטרה להקים מדינת הלכה מוסלמית. כארגון בולט בסכסוך הישראלי-פלסטיני, חמאס נלחם בישראל ומבצע פיגועי התאבדות נגד אזרחים וחיילים ישראליים. מבצע "צוק איתן" הוא דוגמא אקטואלית.  בחלק המערבי של אפריקה הוקם בוקו חראם בניגריה ב-2002 במטרה למנוע את חדירת התרבות המערבית ולהקים מדינת הלכה מוסלמית. הארגון רוצח אזרחים, ופוגע במוסדות שלטון, כנסיות ובתי ספר. לאחרונה הזדעזע העולם כאשר מאות נערות נחטפו מבית ספר בצפון ניגריה, במטרה לשחרר את פעילי הארגון מבתי הכלא. במזרח התיכון חותר בעיראק ארגון דאע"ש להקים ח'ליפות אסלאמית, ומסביר כי הלחימה בעיראק וסוריה היא שלב ראשון בהגנה על המוסלמים. בתיכרית הוא רצח אלפי חיילים עיראקים, ובמוסול קרא לנוצרים: "להתאסלם, לשלם כופר או למות", ועוד ידו נטויה. המשותף לפריחה בארגוני הטרור האסלאמיים הקיצוניים בעשורים האחרונים הוא האכזבה המתמשכת בעולם הערבי מהמשך הנחיתות בהשוואה לדמוקרטיות המערביות. שני גורמים עיקריים אחראים לכך: ראשית, קריסת האסלאם המתון בפני הלחצים של זרם הסלפיה-ג'אהדיה האנטי מערבית המובהקת, ושנית, התעלמות מדינות המערב לאורך השנים ממצוקות העולם המוסלמי והיעדר היכולת, שמא הרצון  להכילו כהלכה. המאבק האידאולוגי-דתי "בין אובמה לאוסאמה" התברר כניגוד גמור בין אידאולוגיות דמוקרטיות מערביות הפועלות להכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, לבין ארגונים דתיים קיצוניים המקדשים את ערך המוות והרוצחים ראשית את אזרחיהן, ושנית, את שכניהם. לתוך הכשלון של מדינות המערב בהתמודדות עם המשבר באסלאם, ולצד המצוקה האובייקטיבית של האזרחים נעדרי הכבוד, החיים בצל משטרים דיקטטורים מושחתים, החיים בעוני מחפיר, ללא השכלה ואפשרויות תעסוקה ראויות – נכנסה אידאולוגיה דתית קיצונית מוסלמית. זו הגיחה בזירה העולמית, ובגדול. לא עוד כמקרה בודד, מבעית ככל שיהיה, דוגמת אירועי ה-11 בספטמבר בארצות הברית, כי אם בעשור האחרון, באינספור ארגונים והתארגנויות המותזות כטיפות דם על גבי מפת העולם. אַל לקהילה הבינלאומית לטעות. לא מדובר במאבק טריטוריאלי מוגבל באזור עלום, אלא בעימות חוצה גבולות גיאוגרפיים, בעל מאפיינים דתיים, חברתיים ותרבותיים מובהקים. למאבק זה נוהרים אלפי לוחמים סלפים-ג'האדים אירופים ואחרים. מלבד ההרג וההרס שכבר נגרם במדינות היעד, ניתן רק לשער את הנזק למדינות האֵם, אם וכאשר ישובו אליהן. זו העת בה על מדינות המערב לתקן את המעוות. בזירה הבינלאומית, על מדינות המערב לפעול באחריות וביתר רצינות, ולתמוך בכוחות הרציונליים בעולם הערבי, דוגמת מצרים, סעודיה, ירדן ומדינות מתונות נוספות. בנוסף, עליהן לגנות את טרור ולפעול נגדו באשר הוא, ללא קשר למקום התרחשותו או לאינטרסים ולפוליטיקה הנובעים מתוכו. אך לא די בכך. גם בזירה הפנימית על מדינות המערב לפעול בדרך דומה. עליהן לשלב בין עידוד להטמעה אמיתית של קהילות מוסלמיות מתונות במדינותיהן, לבין הפעלת מדיניות תקיפה כנגד כל תופעה של הסתה מבית ואלימות על רקע דתי.