Meisai

שם המחבר: 1myazbak

וקף

וקף: כללי מנהלת האוקאף ניהול אקאף ג'ואמע אל-קאהרה דיואן אל-אוקאף פרטי ניהול אוקאף מסגדי אלכסנדריה ניהול אוקאף: סביל בקהיר דיואן אל-אוקאף פרטי וקף: ניהול אוקאף זואיא דיואן אלאוקאף (רק אלה הקיימות במאה התשע עשרה; מחוץ לנחרבות ולאלה הנזכרות בספרות בלבד) פרטי: וקף: עולמא ניהול ווקף ציבורי לצאצאים הקצבות לניהול וקף מכירה ואסתבדאל חכר של חמאמאת חכר   וקף: כללי ניהול משותף של וקאלה II 22(19); III 24(16,19) ניהול משותף של חמאם II 106 (29); 68(20-21); 70(12); (35/6)? ניהול משותף של זאויה (??) VI 42 (14-15) העברת ניהול וקף תמורת תשלום קבוע לדיואן II 46(13-14) העברה לדיואן בגלל וקליה פוליטית (בארודי) III 56(11-13) העברה לדיואן בגלל מעילה V 30(28-31) העברה לדיואן בגלל מות הנאט'ר V 113(37)-114(1) העברה לדיואן לשם פיקוח על החינוך ופיתוחו IX 52(13-16) העברות שונות IV 45(9); V 46(23-24); IV 33(29) העברה מן הדיואן לניהול פרטי לאחר שאיש בונה במקום מסגד IV 81(17-21) ניהול פרטי של זאויא : II 71 (10-12), 83(19-20), 98(9-10), 105(24-29), 115(12),(16), 119(30-31), 22(13-15), 31(9), 37(8-9), 69(5-6) ניהול פרטי של וכאאל : II 8(10-14), 22(15-29), 25(17-25), 74(24-27), 85(30-36), 92(11-13); III 24(14-21), 28(9-12), etc ניהול פרטי של ג'אמע-מדרסה II 34(9-14), 38(25-26), 67(8-9), 96(1-3), 99(12-13), (19-20), 103(34), 105(23-24), 111(22/3), 113(3), 124(13) צאצאים: יותר מ -150 שנה אחרי הייסוד II 30(17-18); III 19(15/6[6/7]); III 78(18-22) צאצאים של המנהל המקורי לפני דורות רבים V 115(24,32) עבד משוחרר של המייסד II 22(20), 25(17-19), (23) אחד ח'ואג'את אל-מדארס אל-מלכיה II 34(13-14) שיח' מן עלמאא אל-סאדה אל-מאלכיה II 98(9-10) שיח' טאאפת אל-סרוג'יה II 103(4-5) שיח' טריקת אל-רפאעיה II 105(15-16) שיח' טאאפת אל-סמכריה II 106(16-18) שיח' טריקת אל-ביומיה III 18(7-8); II 6(7); VI 16(33) שיח' טריקת אל-אחמדיה III 23(7-8) שיח' סג'אדת אל-סעדיה III 117(17) שיח' אל-סאדאת III 77(1) שיח' אל-אזהר III 7(7-8); V 109(5) שיח' אל-חרירין III 24(21) שיח' רואק אל-צעאידה באל-אזהר IV 21(26) מפתי אל-חנפיה IV 24(14) שיח' תכית אל-נקשבנדיה IV 50(21) אחד ח'וג'את אל-מדארס אל-מלכיה IV 63(25) אמאם ג'אמע אל-קלעה IV 67(20) אחד עלמאא אל-ג'אמע אל-אזהר IV 69(13-14) מפתי אל-מאלכיה באל-אזהר… ונאט'ר אוקאף אל-חרמין IV 82(2) נקיב אל-אשראף אל-סיד אל-בכרי IV 112(10-11) שיח' ח'דמת אל-אמאמין V 4(11) אל-נט'ר אל-אצילי אל-חסבי ? IV 82(1-3)[V 91(19-20)] צאחב עמארתה ? IV 71(12-13) אל-בדראוי V 3(10) אחד מדרס אל-סאדה אל-חנפיה אל-אזהר וקאצ'י מחכמה V 14(22) אמאם ג'אמע אל-קלעה V 18(6-7) אל-סאדאת V 46(23-24), 110(36), 123(9), 132(28-34), 138 (24), 141(15/6) ראיס טאאפת אל-בנאאין V 75(25-26); VII 69(33) חסן באשא אל-מנטרי (וכיל אל-דיואן אל-כתח'דאאי) V 76(21), 84(15-16) ואלי מצר V 84(17), 85(35); VI 69(13-15) חסן באשא נאט'ר דיואן אל-דאח'ליה V 85(32) אחד כתבה אל-מחכמה אל-כברא V 113(36) שיח' אל-לחאדין (קברנים?) V 133(15) אל-הוארי אל-מטרבי V 147(3) מאקת ג'אמע קאלאון VI 9(35-36) מח'זנג'י אל-מטבעה אל-כברא בבולאק VI 17(28-29) אל-סת זהרה אבנת אל-מרחום מצטפא באשא IV 19(7) אחד עלמאא אל-סאדה אל-מאלכיה IV 24(9-10)(12-13) אמראה תרכיה VI 26(28/9) אחד אל-מדרסין באל-ג'אמע אל-אזהר VI 27(18) שיח' ח'דמת אל-צ'ריע אל-נפיסי VI 28(6-7) אזהרי מאלכי VI 32(35-36) צבאע' VI 33(18), 35(23-24) זאוית אל-שיח' לקרבהא מן דארה VI 37(16) וקף אל-קצר V 42(2), 47(2) נאט'ר אוקאף אל-סידין VI 5(6) אברהים אדהם נאט'ר אוקאף אל-חרמין VI 62(16); XII 5(36) אחמד מנה אללה אל-מאלכי (נאט'ר על אוקאף רבים) VI 59(34) שיח' אל-טאאפה אל-ביומיה VI 42(25) שיח' רואק אל-אתראכ באל-אזהר VI 59(13) אל-שיח' אל-שבטא (אסיוט) XII 104(14) ח'וג'ה אל-ערבי באל-מדרסה אל-חרביה אל-ח'דיויה XVIII 14(34) שיח' אל-תכיה VI 56(23,29), 57(22) אל-שיח' אל-פיומי …תצרף פי אוקאף אביהא (זוג'תה) XIV 93(22) וקף עוצר פיתוח תעשייתי II 71(10-12) וקף סובל מכך שמטרתו במצרים ונכסיו בסוריה – בגלל מרידות נותק הקשר IV 44(19-28) וקף בסואץ לטובת מטרה בקהיר XII 93(19-20) נשים מיוצגות על ידי הוכיל : אלמנתו של אחמד כתח'דא מיוצגת בניסוח וכתיבת הוקפיה ע"י עבד משוחרר של בעלה 1716 V 76(11-14) וקף לטובת מולד- המייסדת אישה ממשפחת מחמד עלי IV 117(19) וקף שעראני- מטרה ניהול וכו' V 34(6-19) צופים vs מדרסה : הפרדת חלק מוקף למען מדרסה לח'אנקאה צופית (וקף אקבגא 1340) IV 19(15-16) מנהלת האוקאף נתונים על תולדות המיניסטריון (דיואן) אל-אוקאף II 25(3-6) פיקוח והסדר הניהול IX 52(5-36); X 41(23-29); XII 94(7-9) מקבל דו"ח מנט'אר פרטיים V 68(6) ניהול מצד ואלי מצר = ניהול על ידי הדיואן VI 69(13-15) זואיא בניהול "אל-אוקאף" II 22(7-15), 34(15), 36(26) וכאאל בניהול " אלאוקאף"II 8(10-14), 22(15-29), 25(17-25), 38(20-21), 74(23-24), 85(30-36), 92(13), 95(26-27), 76(12) מסגדים ונספחיהם II 23(32-33), 31(16-17), 34(17) סג'יל III 38(15-16) ניהול אקאף ג'ואמע אל-קאהרה (אינו כולל אזהר אינו כולל אלה שבהחלט נחרבו ואינם קיימים יותר, אינו כולל מסגדים פרטיים של הח'דיו אסמאעל או "וקף אל-קצר") דיואן אל-אוקאף IV 54(6), 54(16), 56(8), 57/9[II 23(32)], 60/61[II 103(2)], 65(11), 65(17/20)[III 28(30/31)], 65(24), 65(26), 70(20), 71(36), 72(30), 74(19), 81(15)[III49(11)], 86(31), 89(5,20,27), 99(4), 99(13), 107(29), 109(91)[III87(34)], 110(22), 110(32), 114(18), 115(31), 119(10); V 3(21), 3(26), 4(13), 4(20)[6-7][III16(33)], 15(7), 16(25-26), 18(13), 22(3), [22(36), 23(6-7)], 30(28-31), 31(19)[III 92(31), 37(7-33)], 38(18), 38(31), 39(20), 41(8-29) [III57(31)], 41(32/3), 43/4[II 109(36)], 44(12), 44(20), 46(24), 46(26), 61(29), 61(6)[II 24(25)] V 66(32), 69(27), 75(13), 75(14)[III 96(26)], 76(24), 88(10), 93(23), 93(33), 99(5), 101(24), 102(1), 103(8)[II 92(5)], 108(35), 109(14), 110(33), 113(37)-114(1), 115(13), 116(3), 121(4), 122(14), 123(31/2), 124(18), 124/32[II 31(17/8)], 133(17), 135(5), 146(33) סה"כ 76 פרטי  IV 9(33), 45(14), 48(23), 48(27), 50(3), 50(9), 50(21), 54(4), 54(28), 59(32), 60(29/30), 61(18), 63(24/5), 64(23/4), 65(9), 65(16/7), 66(6), 66(20), 67(20), 68(10), 68(13), 69(13), 69(14f)[II6(7)], 69(32), 70(6), 71(12/3), 71(15/6), 71(28), 73(15), 73(35), 75(30), 76(35), 78(29-32), 82(1-2), 87(14), 87(17), 99(8), 102(11), 102(13/4), 107(25), 108(17-20), 109(16), 112(10-11), 112(13), 113(8), 113(33), 119(4), 119/20 [III 78(18-22)], 120(18) V 2(11), 3(10), 4(11), 14(22), 15(1), 15(3), 18(6-7), 20(34-35), 21(1), 21(25), 21(34), 32(19), 34(18-19), 34(20), 46(7), [46(8-10)], 46(11), 47(8), 47(31-32), 47(38), 49(23), 50(16), 51(8), 58(15), 58(23/4), 58(30), 58(33/4), 59(5), 67(17), 68(4), 68(5), 68(31/2), 75(25/6), 76(21), 87(17), 88(15), 89(32-33), 93(11-12), 94(37), 95(4), 96(16), 98(12), 102(12), 102(10), 109(23-24), 110(36), 112(17)[II 75(9)], 112(22), 113(4)[III 85(25)], 115(5), 115(32), 121(7), 123(6), 123(9), 133(15), 137(34), 144(15/6), 147(3), 147(10), 147(15-17) סה"כ 108  דיואן 76 184  בלתי ברורים : 72 ניהול אוקאף מסגדי אלכסנדריה פרטי VI 69(33)[70(5)], [70(7)], [70(11)], [70(22/3)], 70(24), [70(28)], [70(36)-71(1)] דיואן VI 69(25/6), [70(15)], [70(19)], 70(21), [70(25)], [70(27)], 70(32/3), 70(35); VII 71(5-6) משפחת מחמד עלי VII 70(8), [70(17)], 70(27), [70(29)], [70(30)], [70(32/4)], [70(35)] אלה רק המסגדים שיש להם קברים VII 71(1-10) בלתי ברורים: 11. ניהול אוקאף: סביל בקהיר דיואן אל-אוקאף VI 58(17), 58(22/3)[II103(30)], 59(1), 59(17), 59(28), 59(29), 59(32), 60(4/5), 61(7-8), 61(14f)[II116(21)], 62(9-10), 62(19), 62(23), 63(8), 64(4),

מרקם חברתי

מרקם חברתי: בעלי מקצוע וקבוצות חברתיות פועלים יזמים סוחרים סידים ואשראף עלמאא ערי שדה: משפחות מעמדות עדות מקצועות קופטים בדוים אירופים וזרים נשים ומשפחה עבדות מוביליות חברתית   פועלים פועלי הרכבת הראשונים – בדוים VII 91(31-33) כוח עבודה ברכבת בכלל VII 91(28)-92(4) פועלי בניין בקהיר מן הכפרים הסמוכים X 31(25) יזמים   התעשייה של משפחת מחמד עלי XIV 82(33-36) בית מחמד עלי, זרים, נוצרים במחלה XV 20(8-16) פקיד רופא עוסק ברפואה גם כמקצוע חופשי XVII 4(24-25) משפחת אבאזה התעשרה (XIV 2-5) ועוסקת מלבד באדמות ונכסים באוניות XIV 4(3), ואבור לסקי אל-זרע וחלג' אל-קטן 4(17) XIV יזמים II 71(10-12) בית דפוס פרטי III 20(25-26) עובד בבי"ח של מחמד עלי מקים מפעל משלו III 29([15-], 28-30); ראה גם בעניין זה גם III 55(28-29) ארמני קבלן X 56(21) נוצרי ממצרים עילית בעל נכסים מקים בית חרושת XV 11(25-27) פקידים מקימים מפעלים XI 89 (13-14) ואבור XII (63(20/1)] סוחרים מקימים תעשייה XI 93(33-35); XII 104 (16/7) זרים XI 93(36)-94(16)   סוחרים סוחרים בונים מסגדים בזקאזיקXI 93(27-30) סוחרים בונים זאויה באסיוט XII 103(11) סוחרים בונים מסגד בטלח'א XIII 33(17) סוחרים-פקידיםVIII 2(7-9) אנשי כפר שלם אבה אל-וקף סוחרים (בהמות) בהון של המשפחה העשירה בכפר VIII 2(7-12) סוחר מעסיק סוכנים (מצרים עילית) VIII 22(33)-23(5), 67(9-11); XVII 7(5-6) סוחרי כפרים במצרים עילית עוברים לקהיר IX 94 ראש הסוחרים במנפלוט מתחיל לעסוק בחקלאות XV 96(8-10) סוחרי החרסינה בקהיר מכפר בגיזה XVII 61(30-31) ממוצא כפרי – עבר לקהיר VIII 88(3-5) סוחרים זרים בכפר VIII 26(22), 95(22); XVI 81(1) סוחרים זרים בערי השדה XII 103(36), 104(16/7) סוחר נוצרי עשיר בקהירII 68(30-34) מפקד הרציף לשעבר הופך לסוחר עם ביטולו רוכש נכסים ונעשה שאה בנדר[1] הסוחרים III 18(10-15) הגדלת רכוש של סוחר – שאה בנדר קהיר III 38(1-5) משפחת מחרוקי עד לירידתה (מות הבן 1818) III 42(11)-44(15) משפחת אל-הג'ין III 54(30)-55(9) סוחרי אסיוט ופעילותם במאה ה-19 XII 103(10-11) סוחרי טהטא ויחסיהם עם הכפרים בסביבה XIII 51(35-36) סוחרי מנזלה XV 77(17-19)   סידים ואשראף    ח'לאפת אל-סאדה אל-בכריה ונקאבת אל-סאדה אל-אשראף בימי מבארכ III 123(11-15) נוסף לראשות המסדרים הצופיים נתונים לראשות אל-משיח'ה אל-בכריה גם שיח'ים קוראי קוראן וכו' III 130(26-30) המולאד שהבכריה ממונים עליהם III 131-134 ממונים של קבר אל-דשטוטי III 133(29)-134(5) מולאד אחרים III 134(6-15) קביעת השתייכות לבכריה, ארגונה, משכורות השריפים, נכסיהם (אוקאף) III 134(22)-135(2) אל-סאדאת אל-יפאיה – בעלי גן ברוצ'ה XVIII 11(26-28) סאדאת II 46(21), 47(3); V 123(8-9), 138ff וקף סאדאת V 132(28-34) משפחת בכרי III 112(24)-113(21), 121ff ייחוס כפול לאבו בכר ולחסן III 123(15-36) עלי אל-בכרי (1880-1814) בעל קרקעות גדול ונכסים III 124(20-23) לפי ספר מיוחד על משפחת אל-בכרי שנמצא ב-1287 (1870/1): "כל אל-אנסאב דאח'להא אל-כד'ב אל-אן אל-אנסבה אל-בכריה לל-צדיק פאנהא צחיחה מקטוע בהא" (אל-שיח' עבד אל-סלאם אל-לקאני ) III 121(30-32)   "שריף" מעורר מרד במצרים עילית בימי איסמעיל XIV 53(24)f, 95(6-13) לעומת האשראף – אנצאר XIII 52(10-23) נקיב אל-אשראף מתחילת המאה כפוף לאסתנבול (ג'בארתי) XV 28(32-33) נקיב אשראף, בערי השדה VIII 39(10-11)(15); XIII 52(13, 4, 17); XV 90(19)[2]; 96(6-8)[3] אשראף – סידים בערי השדה VIII 31(21); X 53(37); XIII 52(10-18), 53(21-24, 30-32); XIV 121(11); XV 72(14), 77(21), 92(29), 95(23), (30); XVII 25(22) נקיב אשראף בכפר VIII 30(13-14) אשראף וסידים בכפרים VIII 44(23); IX 84(8-9), 98(3-4); X 65(22); XI 15(23), 18(20), 64(36), 69(28), 84(13, 18/9); XII 4(20-31), 51(31)(33), 96(3-5)(15), 137(24); XIII 24(8), 40(28); XV 10(12-27), 79(10-11) עלמאא   עלמאא XVII 14(35)-15(4) עלמאא ממוצא כפרי VIII 22(36/7), 27(3-11), 29(15f), 34(36)-35(3), 73(36)-74(4), 103(30)-104(8)[4], 104(10-12); IX 2(18)-3(12), 3(14-15), 77(37)-78(2), 78(7-13), 78(17-19), 86(37)-87(5), [94(24-25)],[5] 96(24)-97(16); X 66(27-28), 99(1-6); XI 9(29f)-10(8), 69(28-31), 84(22-37); XII 19(22-28), 39(11-25), 122-23, 148(12-13); XIII 31(13-15), 62(22-25), 63(6-11), 63(24)f; XIV 114(6-20), 125(34-37), 139(26)-140(28), 141(27-32), 141(34)-142(19)?; XV 10(18-27), 11(5-21), 34(18-19), 40(15)-41(2); XVI 62(22/3), 63(23/4), 78(27-35); ממשפחות נכבדות בכפר [XII 96(8-14); XIV 37(19-35), 96(7)-97(17), [95(17/20) עאלם בן עאלם II 6(15-20); VIII 29(15)-30(10), 27(3-11); IX 33(23f); IX 78(7-13); XI 14(14-16); [XII 118(29)]; XIII 46(26-28); XIV 139(26)-140(28), 141(18/9); XV 10(18-27), 40(15-38), 96(5-6); XVI 63(23/4); XVII 12 עלמאא אחדים במשפחה XI 14(20); 69(28-31) עאלם בן סוחר VIII [87]88(3-5) משפחות שלמות של עלמאא VIII 27(3-11); IX 37(32-36); XIII 52(18-32)f, 53passim; XIV 96(7)-97(17); XV 96(6-8); XVI 71(30)f שאר בני המשפחה עוסקים VIII 22(36/7) אשראף XIII 52(14)f; XV 10(12-27); XVII 25(22)   קצר לשם הארחה בימי מולד XI 7(5-6) בית מפואר להארחה תאור מפורט XIV 95(17-20) בעלי סואק מעינה XI 7(10-11) רכוש קרקע XVI 73(17); XVII 15(4) בעלי רכוש XIII 46(25); XIV 37(31-33), 140(25/6) ירידת מקורות ההכנסה במאה ה-19 XIII 52(25-29), 53(33) משכורות XI 84(30); XV 11(12-18); XVII 12(25-32) אמאמים אצל אל-הלה משרתי מצ'איף XVII 25(18-22) מחוסרי נכסים ועניים XI 84(32-33); XIV 141(30-32) אולי מעטים בעלי רכוש מפני שבעלי רכוש הפסיקו לעסוק בעלם ועסקו בנכסיהם. השווה בני משפחת אבאזה XIV 4(19-22), 4(37)-5(2), 5(10-11) שיח' רואק אל-צעאדיה באל-אזהר תפקידיו צמוד ליוצאי בני עדי IV 21(26-30) מקראת אל-אמאם אל-לית'י תפקידיו צמוד ליוצאי דלג'ה XI 20(4-7) השיח'ים מתמסרים לתפקידם יותר במידה ובמקום מולדתם רחוק יותר, בני שיח'ים עצלנים IV 30(9-14) האזהר אמצעי להשתמטות מגיוס IV 40(22-26) עאלם צופי XIII 63(29); XIV 96(7)- 97(17), 139(26)-140(28)[6]; IX 96(30)-97(3); XIII 46(18-26), 62(22-24), 63(6-11) עאלם צופי, מאה שמונה עשרה, לפי ג'בארתי XV 35(21-32) השיח'ים של אל-אזהר במאה השמונה עשרה והפלישה הצרפתית IV 34(32)-36(17) השיח'ים של אל-אזהר ומחמד עלי IV 37(17)-38(3) בתחילת המאה (1807=1222) שיח' עאלם טוען שמלתזמים השתלטו על אדמותיו IX 89(13-17); IV 64(3-12) ביוגראפיות (ראה גם "עלמא ממוצא כפרי") II 6(15-20); IV 38(11)-40(13), 78(34)-79(26); V 94(2-33); VIII 27(3-11), 29(15)-30(10), 87(21)-88(5); IX 33(23)-34(17); XII 118(1-34)[7]; XIII 52-53; XVI 71/2 עלמאא עשירים בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה- 19 (לפי ג'בארתי) XV 7(32f), 27(23f), תהפוכות 44(14-23) XV מחמד עלי מפקיד בידיהם את עושרם (דואח'לה) XV 28 בתחילת המאה שיח' אל-אזהר אחד האנשים העשירים ביותר בזמנו; עלמאא במאה השמונה עשרה שכבה עשירה IV 31(21-24)(33-35), 33(6-8) צאצאי משפחת עלמאא מהמאה השמונה עשרה (אל-ג'והרמי) מייסדים במאה התשע עשרה וקף עצום IV 77-79 עאלם – מבית עשיר בגרגא (סוף המאה) X 53 (27-32) ירידת מקורות ההכנסה הקודמים XIII 52(25-29), 53(33) עשרו ונכסיו של שרקאוי ואל-פיומי בסוף המאה השמונה עשרה ותחילת המאה התשע עשרה (לפי ג'בארתי) XIII 63(37/38), 64(10-15), 64(24-32); XIV 93(11)-94(1) ערי שדה: משפחות   סמנוד – בדראוי ואחרים XII 49(1)-50(17) סוהאג' אל-עארף וצאצאיו XII 66(5-16) אסיוט – משפחות תורכיות XII 104(27/8) טנטא – אל-ח'אדם XIII 47(22)-48(8),(20) ועיין משפחות שונות בטנטא XIII 47-48 passim טהטא XIII 52(10)ff קליוב אל-שוארבי XIV 116-118

איריס פרוכטר-רונן: הומור נשי ככוח חתרני ומשחרר בסרט הלבנוני "לאן אנו הולכים עכשיו"? (נדין לבכי 2011)

השימוש בהומור פחות מקובל עבור נשים. להומור יש לעיתים מימד תוקפני ובוטה. לעיתים יש בהומור קריאת תגר. בחברות בהן מצופה מנשים להיות עדינות ולחפש קרבה, הומור תוקפני סותר את התפקיד הנשי. כוחן היצירתי וההומוריסטי של נשים מודגש בכתיבה הפמיניסטית כמוטיב מרכזי  שביכולתו לערער את הבסיס של הסמכות הגברית. כותבות פמיניסטיות רואות בהומור הנשי כלי בעל כוח חברתי ופוליטי. ההומור מהווה כוח רב-גוני, חתרני ומשחרר.[i] כותבות פמיניסטיות כמו מרתה רביץ מציינות שהצחוק הנשי משמש כאמצעי להפרת המבנים של השיח והאידיאולוגיה הפטריארכאלית.[ii]  הדבר בולט במרבית החברות בעולם ובודאי בחברות מזרח-תיכוניות המאופיינות בשמרנות ובמסגרות פטריארכליות.  יש בכוחו של הומור נשי בכדי לערער  את העליונות הגברית ולחתור תחת הנורמות החברתיות.   "לאן אנו הולכים עכשיו" (2011) סרטה החדש של הבימאית הלבנונית נדין לבכי, במאית ויוצרת הסרט "קראמל" (2007) [iii] משופע בהומור נשי ובהומור עצמי ומתרחש בשלהי מלחמת האזרחים בלבנון בשנות השבעים. זהו סיפורן של נשים בכפר לבנוני מרוחק ומעורב בו מתגוררים מוסלמים ונוצרים בשכנות זה לזה. על רקע המלחמה, הנשים בכפר מתאחדות כדי למנוע מהגברים הנוצרים והמוסלמים להתנגש אלה באלה, בדרכים שונות: הן מביימות למשל מריבה ביניהן כדי למנוע מהגברים לשמוע חדשות בטלויזיה בהן מדברים על המלחמה. בלילה הן אפילו שוברות את הטלויזיה. הן מכינות עוגיות עם חשיש כדי לסמם את הגברים ולמנוע התנגשות ביניהם. כאשר מתלקח ויכוח בין מוסלמים לנוצרים בשאלת השחתת המסגד או שבירת הצלב בכנסיה הן מחליטות לעשות מעשה. כדי להעסיק את הגברים ולהשכיח מהם את הסכסוך הן מזמינות לכפר נערות ליווי אוקראיניות שעובדות בביירות המרוחקת. הן מביימות תקלה באוטובוס המביא את הנערות וכך "נאלצת" כל משפחה להזמין אליה אורחת אחת ללילה. הנשים מבקשות לגלות היכן מוחבאים כלי נשק בכפר ומשהן משיגות  את המידע, הן פועלות כדי לסלקם. הומור אפוא, הוא כלי בו משתמשת הבמאית והיוצרת נדין לבקי,  כדי להעצים את כוחן של הנשים הגיבורות והן ככלי  להתמודדות עם  סיפורה הקשה של מלחמת האזרחים הלבנונית העומד מאחורי הסרט. ואכן, בסרט ישנם רגעים רבים של דרמה ועצב, של יאוש וחוסר תקווה. בסרט מופיעות מידי פעם תמונותיהם של חללי המלחמה והוא מתחיל ומסתיים בבית הקברות.   שיאו של הסרט הוא עם הסתרת גופתו של נסים שנהרג מירי צלף, בנה של עפאף, אלמנה נוצריה שחוששת כי בנה הבכור יבקש לנקום את מותו של אחיו בירי כלפי מוסלמים בכפר. לאחר שהיא רוחצת את גופתו ומחביאה אותה בבאר בכפר,  היא ניגשת לכנסיה ובסצינה מרגשת משליכה חול בפני פסלה של מריה הבתולה תוך שהיא מטיחה לעברה בכעס ובבכי:" מה עשית כשהרגו לי את הבן? לך לא איכפת, בנך יושב בידיים שלך, שלי כבר לא. תחזירי לי אותו."  סצינה זו שזכתה כמובן לבקורת על היותה  קריאת תיגר כנגד הדת, משמשת כהכנה לסצינה הבאה שבה האח הבכור מגלה את דבר מותו של אחיו, ואמו המבקשת למנוע ממנו לממש את איומיו לנקום ברוצחי אחיו, חוטפת את הנשק מידיו ויורה ברגלו ("מספיק איבדתי בן אחד"). המסר הפציפיסטי כאן הוא ברור. גם אמאל (נדין לבכי) נוזפת בכעס בגברים המוסלמים והנוצרים המתעמתים  זה עם זה  בבית הקפה אותו היא מנהלת  היא קוראת להם "חוליגנים" ומגרשת אותם "למות ליד בתיכם ולא בבית הקפה שלי". הסרט מבליט את תפקידן של הנשים ומעצים את חשיבותן לא רק בהתנגדותן לאלימות וברצונן  להשכין שלום, אלא בנכונותן ליזום, להסתכן, ולקחת תפקיד פעיל במניעת מלחמה בכפר. כבר בסצינת הפתיחה נשים מוסלמיות ונוצריות לבושות שחור מבצעות מעין ריקוד מורבידי אך חושני בדרכן לבתי הקברות בכפר כדי לנקות את הקברים ולהניח עליהם פרחים חדשים. אך הסרט כאמור, שזור בהומור פנימי בין הנשים המתבדחות על בעליהן, אחת על השניה ועל היחסים שלהן עם בני זוגם. קטעי פרודיה על סרטים  מצריים  וכן שירים מקוריים שנכתבו לסרט על ידי ח'אלד מוזאנר בן זוגה של הבמאית נדין לבכי מוסיפים לסרט ניחוח נוסף של הומור והנאה למרות היותו מבוסס על מציאות קשה. סצינת הסיום בה מחליפות הנשים את דתן המוסלמיות מתלבשות כנוצריות והנוצריות כמוסלמיות מהווה סצינה הומוריסטית וקומית. ראש העיר הנוצרי המתעורר בבוקר למראה אשתו לבושה בחג'אב ומתפללת שואל אותה:"את עושה יוגה?" למעשה השאלה שמעוררת לבכי אינה חדשה: האם העולם לא יהיה מקום שקט יותר אם ינוהל על ידי נשים? למרות זאת, זהות מיגדרית וזהות מינית הן הרבה יותר גמישות במציאות מאשר כפי שהן מוצגות בסרטה של לבכי. ההבדלים המגדריים מוצגים בסרט כפרימורדיאליים אפילו ביולוגיים. גברים ממאדים נשים מנגה. הגברים הינם יצורים חייתיים המונעים על ידי  אלימות ומין, בעוד הנשים הינן סוכנות של פציפיזם הנושאות את הנטל של הדחפים הגבריים הבלתי נשלטים ופועלות כדי לסדר, לתקן ולאחות את השברים. אגב, באחת הסצינות בסרט, הנשים אכן מנקות את המסגד שהושחת על ידי בעלי חיים השייכים לנוצרים. העלילה הופכת את הנשים  לסמכותיות אך באותו זמן גם לכנועות  ומשועבדות. המסר הפמיניסטי בסרט זה כמו בסרטה הראשון של נדין לבקי "קראמל" הוא ברור: הנשים אינן יכולות  לשנות את המציאות החברתית, לפיכך הן  מתאימות את עצמן למציאות זו ומשנות את התנהגותן בהתאם. "בקראמל", אחת הגיבורות, מוסלמית בשם ניסרין מבצעת ניתוח לאיחוי קרום הבתולין ערב נישואיה. בכך היא מבקשת להערים על בעלה לעתיד ולהתאים את עצמה  למציאות השמרנית בחברה בה היא חיה. גם ב"לאן הולכים עכשיו" הנשים מערימות על הגברים (מחביאות את הגופה,מסממות את הגברים, ואפילו מביאות נשים זרות כדי להשכיח את הסכסוך בכפר). במילים אחרות, כדי להתגבר על חסמים פטריארכאליים הנשים נוקטות בתחבולות. הן מבינות שלא ניתן לשנות את המציאות ולכן עוקפות אותה. זהו מסר של כוח נשי  המבקש אם לא לשנות את המציאות הקשה לכל הפחות,לרכך אותה. אך נדמה כי המסר הזה אינו מוגבל למציאות   הלבנונית הקשה שבה מאיימים המתחים הדתיים והעדתיים לזרוע הרס וחורבן. זהו גם מסר אוניברסאלי לכל הנשים באשר הן. נושא מענין אחר בו עוסק הסרט הוא היחס לזרים ולתרבות המערבית המגולמת בדמותן של הפרוצות הרוסיות. כמובן, שהניגוד הברור בין לבושן החושפני של נשים אלו לבין לבושן השמרני של בנות הכפר (הן המוסלמיות והן הנוצריות) מבליט את ההבדלים התרבותיים בינן, אך בה בעת, התפיסה כי המיניות של נשות המערב הינה "מודרנית" ומשוחררת בעוד הנשים ה"מסורתיות" מוגבלות בכבלים חזקים של מסגרות משפחתיות, איזוריות ודתיות היא מעט פשטנית ויוצרת תמונה בינארית קשיחה של מערב ומזרח . כצופים, אנו גם מקבלים את הרושם כי מחסומים לשוניים ותרבותיים מצביעים על הבדלים מהותיים בין האישיות הלבנונית (הערבית) הנחשלת לבין הנשים הרוסיות המפוכחות . בואן של נשים אלו לכפר נועד לזעזע ולערער את המסורת המקומית בכפר ולחשוף אותו לסקס, סמים ורוקנרול. ואכן, נשות הכפר קוראות תיגר על המסגרות  השמרניות והתנהגותן מתריסה כלפי הגברים. זהו סרט על אחוות נשים החוצה עדות ודתות. על כוחן

איריס פרוכטר רונן: "קפטן אבו-ראיד" –חלוץ תעשיית הקולנוע הירדני

ב-2007 יצא לאקרנים הסרט "קפטן אבו ראיד" סרטו הראשון של הבמאי הירדני אמין מטאלקה המתגורר בארה"ב שנים רבות. סרט זה נחשב לסרט הירדני הראשון באורך מלא שצולם כולו על אדמת ירדן ועל כן נחשב גם לחלוץ תעשיית הקולנוע הירדני. בעקבותיו יצאו לאקרנים סרטים ירדנים נוספים, רובם קצרים אשר קיבלו סיוע מהמועצה המלכותית לקולנוע ( RFC=Royal Film Commission ) שהוקמה ב-2003 ביוזמת עלי אחיו למחצה של המלך עבדאללה ואשתו רים. מועצה זו שמה לה למטרה לקדם תעשיית קולנוע ירדנית מקומית, לסייע כספית בהפקתם של סרטים ירדניים מקוריים ולסייע במימון סרטים זרים המצולמים על אדמת הממלכה ההאשמית. "אחת המטרות העיקריות של הסרט היא לחשוף לציבור את ירדן ואת תרבותה", אומר ג'ורג' דייוויד, מנהל שירותי ההפקה במועצה. "הסרט הזה וסרטים אחרים שיופקו בשנתיים הבאות ימלאו תפקיד מכריע בעיצוב דרכה של תעשיית הסרטים הירדנית". העלילה: אבו-ראיד, אותו מגלם השחקן הבריטי ממוצא ירדני נדים סואלחה, הוא עובד ניקיון בנמל התעופה של עמאן. בודד ומתוסכל, נראה שחלומו לטייל ברחבי העולם רחוק מלהתגשם  יום אחד מוצא אבו-ראיד כובע טייס בפח הזבל. הוא חובש אותו ויוצא לדרכו הביתה. ילד קטן מבחין בו ורץ לספר לחבריו בהתלהבות. בבוקר למחרת, מתעורר אבו-ראיד לדפיקות על דלתו. קבוצת ילדים נרגשים חוקרת אותו על מסעותיו בעולם. אבו-ראיד, שאינו רוצה לאכזבם, מתחזה לטייס ומספר להם סיפורים מארצות רחוקות. חברות אמיצה נרקמת בין אבו-ראיד לילדי השכונה בה הוא מתגורר. אלא שמוראד – איש זועם וממורמר, אינו מרוצה מתקוות השווא שמנחיל אבו-ראיד בילדים ויוצא לחשוף את זהותו האמיתית. במקביל מתיידד אבו-ראיד עם טייסת צעירה ושאפתנית בשם נור ( אותה מגלמת מגישת הטלויזיה הפופולרית רנא סולטאן.) נור בת למשפחה אמידה ביותר הינה רווקה בשנות השלושים בחייה ועובדה זו מביאה את כל משפחתה ומכריה לנסות ולמצוא לה שידוך. דרך החברות שלה עם אבו ראיד אנו למדים על הקשיים איתם צריכה להתמודד אישה בעמאן של שנות האלפיים. סרטו של מטאלקה זכה לסיקור נרחב בעיתונות הירדנית, ואת הקרנת הבכורה שלו בעמאן בפברואר 2009 כיבדה בנוכחותה המלכה ראניה. הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל  סאנדנס  ואחר כך הוקרן  בפסטיבלים רבים ברחבי העולם, גרף את הפרס הראשון בפסטיבל הסרטים בדובאי ונמכר להפצה במדינות שונות, ובהן גרמניה, אוסטריה, ספרד, בלגיה, טייוואן, איחוד האמירויות, לבנון, כוויית וגם ישראל. הגיבורה הבלתי מעורערת של "קפטן אבו ראיד" היא העיר עמאן. אבו ראיד אמנם מתגורר בדירה צנועה, אך מן המרפסת שלה נשקף נוף מרהיב של העיר. לאורך הסרט זוכים הצופים להציץ בשכונות עשירות של העיר ולבקר בשכונות העוני שלה, להכיר את נמל התעופה שלה ולצאת לסיור ברחובותיה. הדגל הירדני שמתנופף בסצינת הסיום של הסרט אל מול נופי העיר יוצר את התחושה שמטאלקה ידע כי סרטו עומד להיות ציון דרך היסטורי בתעשיית הסרטים הירדנית ורצה לחגוג זאת על המסך. "כשצילמנו את הסרט בהחלט הרגשנו שאנחנו עושים היסטוריה, שקיבלנו הזדמנות יוצאת דופן לעשות את הסרט הירדני הראשון זה 50 שנה", אומר מטאלקה. "אבל מה שהיה לי חשוב יותר כשצילמתי את עמאן היה העובדה שמעולם לא נעשה סרט באורך מלא על העיר. עד עכשיו, סרטים זרים שצולמו בירדן הציגו בדרך כלל את חלקה המדברי של המדינה. עמאן אף פעם לא כיכבה בסרט באורך מלא, ולכן היה חשוב לי להציג את הנופים שלה ולחשוף את הרבדים השונים שלה – את בני המעמדות החברתיים השונים, את העשירים ואת העניים, את צדה המזרחי ואת צדה המערבי". הסרט הינו חלוצי גם בכל הקשור לתכניו: הוא עוסק בנושא הכאוב של אלימות במשפחה ואלימות נגד נשים בחברה הערבית. לאור העובדה כי הנתונים המצביעים על אלימות נגד נשים בירדן הינם קשים ביותר ( למשל, האו"ם דיווח על רצח 40 נשים על רקע "חילול כבוד המשפחה" בשנת 2008 בלבד). הסרט מאיר נושא שהיה עד כה חבוי ולא מסוקר, בודאי לא בקולנוע הערבי.  גם הפליטים הפלסטיניים בירדן המהווים רוב דמוגרפי (לפחות 65% מתושבי ירדן) היו עד כה בבחינת "בלתי נראים" בקולנוע המזרח-תיכוני. זו הפעם הראשונה בה קהילה זו זוכה לחשיפה קולנועית והבמאי מטאלקה מספר: "כל הילדים שמשחקים בסרט באו ממחנות פליטים פלשתיניים בירדן ,רציתי ליצור קשר עם ילדים שהגיעו מרקע שונה משלי וחשבתי שזו הזדמנות בשבילי לשנות משהו בחייהם. סיירנו בכמה מחנות פליטים, פגשנו שם כ-200 ילדים, דיברנו אתם וצילמנו אותם ולבסוף בחרנו מתוכם את ה-12 שמופיעים בסרט". המאמץ הירדני הממלכתי לקדם את תעשיית הקולנוע הירדני הניב לא רק את הקמתה של "המועצה המלכותית לקולנוע" אלא גם את הקמתו של  "מכון ללימודי מקצועות הקולנוע"  RED SEA INSTITUTE OF CINEMATIC ARTS (RSICA) בעקבה ב-2008. זהו  בית ספר לקולנוע המלמד ומכשיר במאים, תסריטאים ובעלי מקצועות קולנוע שונים (במגמות עריכה, צילום, תפאורה וכיו"ב). במאי 2011 סיים המחזור השני של בוגריו את הלימודים בטקס חגיגי בנוכחות המלכה ראניה . מנהלי מכון זה, כמו גם בכירים במשרד התרבות הירדני מקווים כי בשנים הקרובות יקום דור של קולנוענים ירדנים צעירים אשר יהוו מנוף הן לעידוד היצירה הקולנועית המקורית והן יחשפו את הממלכה ההאשמית לתעשיית הקולנוע העולמית.

שלמה גבע: האם) לימודי השפה הערבית בבתי הספר התיכוניים ייכחדו(?)

קיים חשש של ממש, שלימודי השפה הערבית בחטיבות העליונות בבתי הספר העבריים ברמות של 3 – 5 יחידות ייכחדו! הוספתי לכותרת מילת שאלה וסימן שאלה, כיוון שהחשש לעיל מבוסס על התרשמות מן המצב במספר בתי ספר, המוכרים לכותב, ומשיחות עם מורים עמיתים, ולא על מחקר מקצועי. לפני מספר שנים כתבתי על מצבם העגום של לימודי הערבית, והכתרתי את הכתוב בכותרת:"בבתי ספר רבים הוראת השפה הערבית היא בעיה ולא מקצוע לימוד – עת לשנות את מתכונת הוראת הערבית". במאמר העליתי גם הצעות לשיפור. משרד החינוך, כולל, לשכת שרת החינוך דאז, העבירו התיחסויות פורמאליות, ולא עניניות. מאז המצב לא השתפר, ואולי אף הורע. הסיבה המרכזית לחשש שלעיל היא, העדפתם של תלמידי התיכון ללמוד מקצועות אחרים, וכן –ההסתיגות מכל "מה שהוא ערבי". ההסתיגות מללמוד ערבית מתחילה כבר בחטיבת הביניים, והיא מקבלת, לעיתים, ביטויים בוטים וגזעניים מצד תלמידים, הלומדים ערבית שלא מרצונם.  תלמידים מגיעים לכיתה י' כשרמתם בערבית נמוכה מאוד, בהשוואה לנדרש בתוכנית הלימודים של משרד החינוך. הסיבה לכך נעוצה ברמת ההוראה/לימוד הנמוכה בחלק ניכר מחטיבות הביניים. אל כיתות י' מגיעים תלמידים שלרבים מהם אין כל ידע בשפה, למרות "שלמדו" במשך 3 שנים. (לא יודעים עדיין את אותיות ה – א"ב, יודעים לצייר את האותיות, אך לא מסוגלים לקרוא כלל וכד'). ישנן כיתות י' כה הטרוגניות, שלא ניתן, כמעט, להתקדם בהן בהוראת השפה. כתחליף, לצד הכיתות הלומדות ערבית, יש כיתה שלומדים בה, כביכול, "ערבית מדוברת" או "אסלאם". אלו, ברב המקרים, שמות כיסוי לכיתות בהם לומדים תלמידים שקיבלו פטור מלימוד ערבית, או שהצליחו לשכנע את מוריהם להעבירם לכיתה כזו. לימוד זה נעשה ללא תוכנית מאושרת, וכל מורה/ביביסיטר עושה כאן כרצונו. (לא מדובר בתוכנית הקרויה  "תרבות הערבים והאסלאם", הנלמדת לבגרות). שעות מבוזבזות אלה הן מתוך השעות המיועדות ללימוד ערבית. למצב הקשה בלאו הכי, נוסף לעיתים הזלזול במקצוע מצד הנהלות ועמיתים. כל מנהלי/ות בתי הספר התיכוניים עמם שוחחתי מצהירים על חשיבות לימוד השפה הערבית במדינה, המצויה בלב המזרח התיכון, אך, בפועל, רבים מהם היו מעדיפים "שהצרה הזו" תילמד בבית ספר אחר, ויש המבטלים, כליל, את לימוד הערבית, כבר, בכיתה י'. אחד הביטויים לזילזול הוא הדרישה, הגלויה או המרומזת של מנהלים, ממורים המלמדים בכיתה י', לדאוג לכך שכל התלמידים יקבלו ציון עובר, גם אם מדובר בהגשת עבודות….בעברית. מכה נוספת ניחתה לאחרונה על לימודי הערבית בכיתות י"א – י"ב, עם הכללת מקצוע הערבית בין המקצועות שערך "הבונוס" שלהם בבגרות הופחת.   ניתן היה לצפות,שלפחות, צה"ל יהיה מעוניין בקידום הוראת הערבית ולימודה (המוטיבציה העיקרית ללמוד ערבית היא הרצון לשרת במודיעין). בפועל תרומתו של צה"ל לכך חסרת ערך, כמעט. פעילות טל"מ (יחידה הפועלת ל – "טיפוח לימודי מזרחנות") תורמת לאיתור לומדי הערבית ויצירת קשר עימם לקראת גיוס, אך לא לשיפור ההוראה והלימוד. כנראה, שהקורסים לערבית שמעביר צה"ל עונים על צרכי הצבא. סיום לימודי הערבית בכיתה י', ברמה של יחידת לימוד אחת, ללא המשך, הוא, ברב המקרים, חסר כל ערך, ומה שנותר ממנו אצל תלמידים רבים הוא זיכרון שלילי. האמור לעיל מסביר את הקושי לקבץ מספר מספיק של תלמידים, שיצדיקו פתיחת מגמה לערבית בכיתות י"א – י"ב. מידי שנה ישנם בבתי ספר מסוימים תלמידים הרוצים להמשיך וללמוד ערבית, אך נותרים מאוכזבים ומתוסכלים מאי- פתיחת מגמה כזו. (ישנם מנהלים הפותחים מגמת ערבית "בכל מחיר", אך הם מעטים). אי לכך, הגיעה העת שגם נושא לימוד הערבית יעלה לדיון ציבורי, שבעקבותיו יוחלט על מעמד לימוד השפה "לחסד או לשבט", ובהתאם – יתקבלו החלטות מחייבות את מנהלי בתי-הספר.(לדוגמה, הקמת קבוצות לימוד מבתי ספר שכנים). השארת המצב הנוכחי תביא לחיסול לימודי הערבית בהדרגה, במקביל לפרישתם של מורים ותיקים, והימנעות צעירים מלהתמחות בהוראת השפה!  

סיכום פגישה שלישית

המפגש השלישי נערך בתאריך 8 ביולי באוניברסיטת בן גוריון (אב"ג) תחת הכותרת: "מיתוג, שיווק ושינוי חברתי במזרח התיכון". במסגרת המפגש הציג אורי רם מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אב"ג, את מאמרו שעוסק ב"מכה קולה" וזהות במזרח התיכון. רלי שכטר מהמחלקה ללימודי המזרח התיכון הציג נייר עבודה שכתב עם הילרי קופרמן, מסטרנטית בתוכנית המאסטר הבינלאומית של המחלקה (MAPMES), שעוסק בשיווק של סיגרית "מרלבורו" והתפתחות של חברת צריכה מקומית במצרים, ערב הסעודית ותורכיה. מקרי המבחן חשפו דומה ושונה בין מוצר מקומי שמבקש להתחרות במוצר בינלאומי (מכה קולה) לבין הכנסתו לשוק המקומי של מוצר בינלאומי (סיגרית המרלבורו). הדיון התפתח בשני צירים: א. מה היא המשמעות של מודלים עסקיים חדשים שמדגישים מחקר שוק, שיווק (כולל מיתוג ופרסום) והפצה, בעיצוב מחדש של תרבות בינלאומית ומקומית. ב. עד כמה מודלים אלה תומכים בגלובליזציה והאחדה תרבותית ועד כמה הם מאפשרים ביטויים מקומיים של ייחודיות תרבותית דרך השוק. פן חשוב ומעניין נוסף של הצגת הדברים והדיון היה ההבדל הדיסציפלינארי שבין המתודה הסוציולוגית (רם) לזאת ההיסטורית (שכטר ומרבית הנוכחים), כמו גם באופן הניתוח הסוציולוגי מול זה ההיסטורי ואופי הדיאלוג הבינתחומי על נושא משותף. כיווני התקדמות א. נשמח לשמוע מכם רעיונות והצעות לגבי מפגשים של הקבוצה בשנת הלימודים הבאה. ב. אנא הפיצו את המסר על קיומנו לכל המתעניין. מטרתנו היא להגיע למספר רב ככל האפשר של משתתפים פוטנציאליים, גם לכאלה שיש להם עניין נקודתי בתוכן המפגשים ובאתר, למשל היסטוריונים חברתיים וסוציולוגים. אנו רואים חשיבות ביצירת מודעות מחודשת למשמעות של כלכלה וחיים כלכליים באזור והשפעתם על שטחי מחקר אחרים (חברה, תרבות, פוליטיקה). בברכה, רלי שכטר

סיכום פגישה שנייה

המפגש השני של קבוצת הדיון לחקר ההיסטוריה הכלכלית של המזרח התיכון התמקד בארץ ישראל/פלסטין המנדטורית. גליה השרוני, שעומדת בפני סיום המאסטר שלה בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, פתחה במסורת חדשה של הצגה קצרה של עיקרי מסקנות עבודת התזה שלה בנושא תעשייה יהודית בתל אביב בעשור הראשון למנדט. פרופסור יעקב מצר מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית הציג ממצאים ראשוניים ממחקר כמותי על דפוסי הגירה יהודית לאזור בשנות העשרים וראשית שנות השלושים.* דוקטור מחמוד יזבק מהחוג ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה בחן הגירה ערבית לחיפה בין השנים 1933-1948 על בסיס ניתוח כמותי של מסמכי בתי המשפט השרעי של העיר באותה תקופה. הדיון המחיש את התרומה של מחקר כמותי להיסטוריוגרפיה של התקופה. מעבר לכך, המפגש הדגים לנו את הסינרגיה שטמונה בשיתוף פעולה פורה בין חוקרים שעוסקים בלימודי המזרח התיכון לבין אלה שמתמקדים בחקר ישראל (והמדינה שבדרך). ההשוואה, ההשלמה, והניגודים במחקר החברה היהודית והפלסטינית עלו בצורה יפה ופתחו צוהר ליתרונות של מחקר יותר אינטגרטיבי בעתיד. תרם לכך גם האופי הבינתחומי של המפגש (שלושה מרצים משלוש מחלקות שונות) שהביא דוברים ומשתתפים כאחד לפיתוח של שיחה "פתוחה" יותר שהעשירה את הדיון. כיווני התקדמות א. אנו מבקשים להזכיר לחברי הקבוצה שבכוונתנו לעלות לאתר שלנו סילבוסים וחומרי מחקר שישמשו אותנו ואחרים בעתיד. אנא צרו קשר בנוגע לסילבוסים עם רלי וחומרי מחקר עם חגי. רעיונות נוספים לאתר, למשל קישורים מעניינים, יתקבלו בברכה. ב. אנא הפיצו את המסר על קיומנו לכל המתעניין. מטרתנו היא להגיע למספר רב ככל האפשר של משתתפים פוטנציאליים, גם לכאלה שיש להם עניין נקודתי בתוכן המפגשים ובאתר, למשל היסטוריונים חברתיים וסוציולוגים. אנו רואים חשיבות ביצירת מודעות מחודשת למשמעות של כלכלה וחיים כלכליים באזור והשפעתם על שטחי מחקר אחרים (חברה, תרבות, פוליטיקה). ג. המפגש הבא של הקבוצה יערך באוניברסיטת בן גוריון בחודשים הקרובים. הודעה מפורטת בעניין זה תצא במועד מאוחר יותר. * ראו: http://pluto.mscc.huji.ac.il/~msfalkin/pdfs/A07.06.pdf. בברכה, חגי אטקס ורלי שכטר

סיכום פגישה ראשונה

בפגישה הראשונה של קבוצת הדיון לחקר ההיסטוריה הכלכלית של המזרח התיכון נכחו כעשרים משתתפים, מרצים וסטודנטים מכל האוניברסיטאות. "השולחן העגול" שפתח את הפגישה דן בשיתוף פעולה בין המשתתפים ברמת המחקר וההוראה. הובאה קריאה לשיתוף בחומרי מחקר דרך איסוף של נתונים וחומרים ארכיוניים, דיגיטציה והעלאת חומרים אלו לאתר של קבוצת הדיון. בין היתר, הועלתה הדוגמא של אתר שיתוף הנתונים ההיסטוריים של UC-Davis כמודל אפשרי לבנק נתונים (ראו http://gpih.ucdavis.edu). המשתתפים הדגישו שיש לשמור על כללי זכויות יוצרים והעלו הצעות שונות למימון תהליך הדיגיטציה. בנוסף הועלה הרעיון שתורמי החומר יכתבו מסמך מלווה קצר שיתאר את מהותו וארגונו. בשולחן העגול התבקשו המשתתפים לתרום רשימות קריאה של קורסים רלבנטיים אותם הם מלמדים וחומרי קריאה ראשוניים ומשניים שיתרמו ללימוד קורסים בתחום שגם אותם נעלה לאתר. החלק השני של הפגישה נפתח בהרצאתו של און וינקלר על "ערב הסעודית בסבך הנתונים הדמוגרפיים" ונמשך בתגובתו של חגי אטקס שהציע שימוש רחב יותר בנתונים כמותיים שמטרתו לאפשר דיון מדויק יותר בתהליכי שינוי חברתי ופוליטי. כיווני התקדמות א. בפגישה החליטו המשתתפים על פגישה נוספת (בפברואר או מרץ תלוי בהתפתחויות השביתה) ועל ארגון של פאנל אחד או יותר במסגרת הכנס השנתי של אילמ"א. אנחנו מבקשים מהחברים לשלוח הצעות להשתתפות באחד משני המפגשים. ב. נבקש מהמעוניינים ליצור קשר עם חגי אטקס בנוגע לתרומה של חומרי מחקר לאתר ועם רלי שכטר לגבי חומרי לימוד אפשריים. רעיונות נוספים לאתר, למשל קישורים מעניינים, יתקבלו בברכה. ג. גיוס חברים נוספים: אנו מעוניינים להגדיל את שורות קבוצת הדיון במידת האפשר וקוראים למשתתפים בפגישה הראשונה לעזור בגיוס זה. במיוחד היינו רוצים לראות חוקרים וסטודנטים נוספים שעיסוקם הוא ארץ ישראל/פלסטין/ישראל. ד. הודעות אודות מחקרים חדשים: חוקרים המעוניינים ליידע את החברים בקבוצת הדיון אודות מחקרים חדשים בנושא ההיסטוריה הכלכלית של המזרח התיכון, מוזמנים  לשלוח אלינו כותרת ותמצית קצרה וקישור למחקר. בברכה, חגי אטקס ורלי שכטר

כפרים

כפרים אדמיניסטרציה מוסדות פוליטי מג'לס לל-דעאוא ולל-משיח'ה כפרים חדשים ואופן ייסודם מונחי בנייה מונחים בנייה, חלוקה פנימית, חאראת, כפרים מבוצרים עבודה חקלאית מלאכה תעשיה מסחר מסגד, ג'אמע, זאויה, מכתב מסג'ד/ג'אמע זואיא מצ'יפה עשירי ונכבדי הכפר אדמות שיח' הכפר אופן המינוי מעמד כלכלי חברתי- רכוש וקרקע מרידות מאה 18-19 בית המרחץ של חלואן חלוקה לסעד-חראם/צואמעה ונאתנה וכדומה מצרים עילית –מצרים תחתית   אדמיניסטרציה מדירית מריוט – VII 46(26-28) מדירית אל-מניא אשמונין – VIII 75 (8-12) אטפיח- VIII 78(5) ג'רג'א-  XII 65(34-36); X 53(11-12), 54(1-4) שינויים במחוז אסיוט- XI 3(12) דמיאט- דקהליה XI 52 (30-32) ע'רביה- סמנוד ואל-מחלה – בזמן הצרפתים –  XII 47(30-32) שרקיה, ע'רביה, מנופיה: XIV 3(27), (32), 3-5 passim אקאלים וסטא וקבליה – X 99 (8) שינויים שבמחוז מניא- בני סויף XIV 76(4-5) העברת ראס קסם XIV 119(23/4); XV 79(8-9) שינויים במרכז מודירית מנופיה XVI 47(6-7) אל-הלה: היום מחלוקת בין טהטא וטמא XVII 20(28/9) שינויים במחוז ואדי חלפא XVII 38(3-4) שיפוט שבטי באל-הלה בימי מחמד עלי XVII 22(2-10) מוסדות בכפרים- X 65(19-20) , XI 2(8f), 7(1-3), 83(19-21) מוסדות ערי שדה – XVI 88 (19-30); X 58(12-16) XI 52 (16-20); XI 93(13-18); XII 65(37)-66(1) דיואן אל-מדיריה: שינוי מקומו – XII 147(31-32); XIV 115(22/3) מוסדות מרכז- XI 94(35-36), XII 56(1), 118(36); XIV 48(8-9); XIV 54(2), 64(37)-65(1), 125 (29-30); XV 7(23-24), 18 (28-33); XVI 47 (11-16); XVI 65 (37)-66(1), 80(34-35); XVII 38(5-6) ראיס מג'לס אל-מרכז- XII 127(13-14) מרכז קסם – מרכז חאכם אל-חט, דיואן קסם – XIII 40 (24); XV 79(9); XVII 5(6) צ'בטיה – XII 47(33), 127(10); XII 2(6); XIV 64(37), 125(29)etc מוסדות המודריה (טנטא) XV 89(32-35), 95(3-8); XVI 47(13-15), 55(3-8); XIII 47 (15-18); XIV 115(22-23), 121(7-10) פוליטי אל-מחאכם אל-שרעיה באל-ע'רביה: מקומות, סמכות XV 18 (28-33) אל-מחאכם אל-שרעיה באל-דקהליה XV 89(33-35) באל-מנופיה XVI 47(11-15) באל-מניא XVI 55(4-8) מוסדות השכונות בקהיר I 86(22)-87(1) מכתב בוסטה, טלגרף XV 5(11),(20/21) מג'לס לל-דעאוא ולל-משיח'ה VIII 13(32), 26(4), (23), 95(23); IX 15(35), 78(5), 83(9); X 42(27-28), 43(27), 43(35), 95(22); XI 6(37), 94(35-36), 99(9); XII 57(28/9), 125(7), 127(7/8), 134(24); XIII 6(30), 7(1), 24(14), 26(34), 27(3-4), 28(15), 33(31/2), 61(14); XVI 48(9), 50 (12), 54(2), 99(1), 125(30); XV 7(16), 7(23/24), 45(23); XVI 60(11), 64(11) [79(13)], 80(34/5); XVII 28(37)-29(1); "אל-מג'לס" XI 18(19) קאצ'י שבטי XII 22(2-10) מחאכם שרעיה XVI 47(11) כפרים וערי שדה: ובהא קאצ'י VIII 50(22); IX 37(33,36), 97(36); XI 14(14-15), 69(31); [XII 112(17)]; XIV 40(27/9); XIV 125(29-30) מחכמה שרעיה (חלוקתן במחוזות שונים) XI 2(8-11), 7(1-3); XI 18(19), 69(31/2), 83(19-21), 94(36); XII 47(33), 56(1), 118(36); XIV 65(1) מחל לנאאב אל-קאצ'י XI 2(14-15); XIII 24(9) קאצ'י שרעי בח'תם מן אל-מירי XII 54(16) תפקידי אמאם, ח'טיב, מאזון, קאצ'י וכו' במשפחה אחת IX 37(33-36) אמאמים אצל אל-הלה משרת מצ'איפ XVII 25(18/22) קאצ'י ניאבה XV 79(12)   כפרים חדשים ואופן ייסודם אל-אבראהימיה: אנשי מוריאה שהובאו ע"י אבראהים פחה VIII 13(22-34) אבעאדיאת: בחיירה X 32(27-30) בני אבאזה משבט עאאז XIV 5(6-7),(15-16),(18-19) עזבת שלקאן, עזבת אל-מנאשא – צבא בראג' וכו' XIV 48(13)-49(10), 49(36)-50(4) בנית כפר חדש בגלל שינוי אפיק הנילוס XVII 17(8-9) מעבר לכפר אחר IX 37(30-33), 38(1-7), 43(24); XI 83(26-28) פינוי תושבים כדי להפוך כפר למבצר (שלקאן)- XII 134(28-30) התפתחות של כפר במאה ה-19, גורמים XIV 76(13-14) תושבי כפרים – ערב VIII 28(11f); X 52(26), 69(20-21); XII 144(34); XIII 7(4-7), 60(29); XIV 98(32/3), 99(6-10) תמסכ בעואאד אל-ערב IX 94(18) תושבי כפרים – ערב (יסאקון סוק אל-פלאחין) XI 69(3), 70(4); XII 63(15); XVII 57(14); X 69(25) מלאבס אהלהא כמלאבס אל-ערב- X 84(22/3) ייחוס לשבטי ערב (וראה אל-הלה) (X 98(24f ערב…אכת'רהם מן אל-עבאביד XI 2(2-3) ערב- סכסוכים עם ערב אחרים עד תקופת מחמד עלי XI 99(11-12) ערב אולאד אבי מחרוס בסוהאג'- זכויותיהם וחובותיהם XII 69(19-26) מונחי בנייה בעצ' מנאזלהא משיד כמנאזל אל-בנאדר- XII 9(33-34) בלדה כבירה להא שבה באל-מדן- XII 18(36) בלדה כבירה ד'את אבניה אעלא מן אבניה אל-אריאף – XII 51(31) מבאני מושידה ד'את שבאביכ ומלאקף להא שבה מבאני אל-אחצאר- XII 54(16) דורהא ….עלא דור ואחד ע'יר מתלאצקה- XII 133(24) שוברא בלולה אל-מנופיה, ויתבעהא קריה צע'ירה יקאל להא כפר שברא בלולה XII 116,117(2) שיבין אל-כום בלדה כבירה- XII 147(19,32) קריה מתוסטה – XII 115(7) בניה חדשה: אבניה עט'ימה בחאראת מעתדלה ושוארע – XVII 17(8-9) סקופהא מן ח'שב אל-נחיל וג'ריד (שרקיה) – XII 57(28); XIV 67(32) בעצ' אהלהא יסכנון אל-אח'צאצ ואל-ח'יוש XII 63(24) צורת הבניה בשרקיה וקברי מצרים בכלל XIII 63(17-20) אבניתהא באל-לין ופיהא ע'רף קלילה- XV 11(32) אל-בלאד אלאתי אעתנא בהא מחמד עלי ואג'רא פיהא אל-תנט'ים- XVII 4(36)-5(4) אעט'ם אל-אבניא אל-אריאף ושוארעהא וחאראתהא מתסעה לאנהא כאנת מן בלאד אל-מלתזמין- XVII 6(8-10) כפרים שהפכו לערים סמנוד, פשן: סימני ההיכר – XII 46; XIV 76(11-13) שני כפרים שהתאחדו והפכו כפר אחד XII 125(4-5) שתי קומות –XIII 27(24), 31(35), 33(13); XIV 52(27), 141(15-16); XV 7(10), 7(29), 35(12) מנזאלהא צ'יקה משחונה באל-סכאן- XVI 90(25-26) הסקה – שרקיה- XIII 63 מונחים   בלדה – VIII 13(22), 15(17), 19(26), 26(37), 28(36), 78(5); IX 13(35); XVI 90(24); XVII 3 (7); XI 64(32), 94 (34); XII 6(28); 40(1), 46(22), 55(37); XIII 24(17); XIV 48(8), 54(12), 67(31), 100(14), 103(33), 119(21), 125(28), 140(29); XV 5(9), 14(34), 7(19), 38(13), 47(10); XVI 47(6), 65(39), 79(12) בלדה כבירה- IX 14(7), 36(9), 78(13), 91(15); X 65(18-19); IX 94(4); XIV 63(32); IX 97(23); XI 6(36), 18(17); XII 18(36), 51(31), 147(19) בלידה – XII 128(31); XIII 44(3), 60(14); VIII 59(26/7); XIV 104(4); XVI 67(5) כפר- VIII 13(29), 26(19), 86(29-31); IX 13(36), 87(5); X 21(22), 32(29); XII 6(23-24), 34(35), 57(27/9), 62(16-17), 114(14/15), 117(2), 122(20); XII 6 (37), 24(12), 31(15), 34(18); XIV 2(4),(6)f, 5(6/7), 6 (23/4), 51(3), 53(19-20), 64(35/36); XIV 67(35), 99(4-5), 100(16); XV 14(33/4), 38(18); XV 46(5), 46(18), 70(16); XVI 64(12), 81(23); XVII 7(3), 21(3), (5-6), 23(22/3), 23(25), 23(29), 57(12), 58(4) נג'ע- X 13(35), 99(9f); XI82(24); XIV 38(2); XIV 95(3); XVII 7(6), (13) נזלה – IX 7(19); XII 2(28)-3(1), 37(10), 69(19); XIII 40(31); XIV 53(20); XV 70(14), 93(34); XVII 7(13), 20(35/6), 56(12/13) קריה- VIII 15(8), 17(32), 18(27), 21(35), 25(12), 26(1,5,27), 28(8), 33(8); [1]XV 68(32); 100(17); XV 7(9)[2]; XVII 6(7); XVII 56(11/2) קריה כבירה- VIII 73(19); XII 44(33), 45(1); XIV 64(37); XII 61(37) קריה צע'ירה XVI 82(8) מנשאה X69(14)[11]; XV 78ff עזבה- IX 30(14); X 58(4); XI 53(4), 82(10), (15); XII 112(24), 130(21); XIII 34(20), 41(2); XIV 4(36), 48(13-26), 49(36)-50(4), 93(22/3)[3]; XV 10(8), 12(25), 17(21), 34(22) נאחיה- VIII 26(19); IX 30(29); X 54(16); XII 132(12-13), 133(4-6)f בנדר- VIII 79(29) ; XII [9(33-34)!] ; XIII 59(33); XIV 76(11) קצבה- XII 103(3); XV 18(24) מדינה כבירה- IX 92(16); XI 23(11); XIV 120(37)-121(1) מדינה – VIII 59(13), 72(1), 70(26), 76(31); XII 111(33); XIV 45(4), 75/6; XIV 134(18) בלד- VIII 35(3-4), 44(34) כום XV 12f כפר- נג'ע X43 (34/5); 65(26) חצה – XII 6(24) כרסי XII 111(33), 112(25/26) משע'ול אל-סום (5,000), קריה, מצלחה (3,000), בלדה XV 45 מנשאה: מאבד במשך הזמן כינוי זה XV 79(1-2), היום רק נבדה-כוופה. לעומת זאת, כנראה הרבה חדשים, שכן מובארכ מביא מעטים המצויים ב-Dic Geg, הכנסיות הוקמו בהם בתקופת סעיד XV 87(37)-88(10) ע'נדאק  X 69(27),

 - 
Arabic
 - 
ar
Bengali
 - 
bn
German
 - 
de
English
 - 
en
French
 - 
fr
Hindi
 - 
hi
Indonesian
 - 
id
Portuguese
 - 
pt
Russian
 - 
ru
Spanish
 - 
es
Scroll to Top