Meisai

שם המחבר: 1myazbak

ישראל בן-דור: הסיפור "תחרות שחיה" לבנימין תמוז – פרשנות היסטורית

באחת מהאנתולוגיות בספרות, לתלמידי התיכון, מצאתי את הסיפור "תחרות שחייה" של בנימין תמוז, שפורסם לפני כחמישים שנה. שוב התרשמתי מיכולתו של מספר, המעורה בקורות תקופתו, ליצור אמירה משמעותית ומעוררת מחשבה בלי תילי התילים של הערות השוליים שההיסטוריונים נזקקים להן. הסיפור הוא אכן יצירה ספרותית, אך מרכיביו פותחים בפנינו "חלונות" שבהם ניתן להשקיף אל העבר ואולי גם אל ההווה והעתיד. בסיפור שלוש מערכות: ביפו, בבית בפרדס, בשנות העשרים או השלושים; בעין כרם הערבית, לפני מלחמת העצמאות; ביפו, בבית בפרדס, במלחמת העצמאות. מערכה ראשונה: בבית האבן בפרדס ראשיתו של הסיפור היא בימי המנדט הבריטי. אימו של המספר היא רופאה. הישישה הערבית בפרדס מודה לאימו של המספר, ה"חאכימה", על שריפאה אותה. אכן, בימי המנדט הבריטי מרבית הרופאים בארץ (כמעט 90%) היו יהודים וכרבע מהם היו נשים. רופאים יהודים רבים טיפלו דרך קבע באוכלוסייה הערבית. כמעט שליש מהרופאים היהודים הם נשים. במכתב, הכתוב בצרפתית ונשלח על ידי עגלון. הזמינה את הרופאה ואת בנה לשהות בביתם, הנמצא בפרדס, בחגים היהודיים הקרבים לבוא. בשלהי המנדט הבריטי (בשנת 1945) היו למעלה ממחצית מהפרדסים בארץ בידי ערבים. המספר מתאר מזיכרונו את הדרך לביתה של הישישה הערבית על פני מסגד חסן בק וסמטאות מנשייה. בנימין תמוז מצליח להחיות בזיכרונו את הווית החיים שקדמה למלחמה. ההרס של יפו ושכונות ערביות בסביבתה מוכר היטב ורק כוח הדמיון והזיכרון של המספר מצליח "להחזיר" את הבית שבו התארח למצבו הקודם: "בימינו אין רואים חצרות כאלה ואם אתה נקלע למקום שהייתה בו חצר כזו אתה מוצא הריסות של ימי המלחמה וערמות של אבנים וקורות עץ וקורי עכביש מתאמצים להעלות עתיקות על דברים שעוד אתמול נשמו וצחקו. אבל באותם הימים הייתה חצר זו מתוקנת ושוקקת חיים". (עמ' 146) הבית הוא בית הקיץ של הישישה, שהתאלמנה מבעלה ואביו הוא שבנה את הבית. המספר זכר כי: "מן הקירות נשקפו פרצופים של חובשי-תרבוש ועונדי-חרב, נתונים במסגרת של עץ מוזהב". (עמ' 146) הבית משמש את האלמנה בקיץ ובחורף היא גרה ביפו. אימו של המספר אף היא התאלמנה, אך הבית של בעלה ובית הוריו נשארו בחוץ לארץ והיא גרה בדירה שכורה. הערביה מעודדת אותה ובתוך כך מגדירה את מצבם של האורחים בביתה כ"אמיגרנטים", מהגרים שבאו מבחוץ – אך יכולים להצליח: "אמרה הישישה: "אתם חדשים כאן, אמיגרנטים, אבל בעזרת האלוהים תעשו חיל ותבנו לכם בתים. חרוצים אתם וידיכם מבורכות". (עמ' 146). תיאור הדמויות במפגש בבית בפרדס מעיד על זהותם. אבי הנערה נאהידה, נכדתה של הזקנה הערבייה: "חבוש תרבוש ולובש אירופית" – לבושו מעיד על שמרנות ועל זיקה לתרבות המודרנית וזיקה לתרבות האירופית. דודה של נאהידה, אחי אביה, הוא עבדול כרים "עוטה כאפייה ועגל" ובכך מבטא את המרדנות של הפלסטינים הלאומיים. עבדול כרים צעיר בן 18, נושא נשק (בינתיים רק רובה צייד) וחושש מן ההגנה, לומד בקולג' של המופתי. בימי "המרד הערבי" בשנים 1936 – 1939 כפו הצעירים על העירוניים להוריד את התרבוש ולחבוש כאפייה ועגל. נאהידה לבושה שמלה לבנה וסרט ורוד לראשה. ייתכן שזה לבוש של ילדה במשפחה ערבית אמידה או רמז לתמימות ולטוהר של הילדה. המספר הוא בן למהגרים יהודים והעולם הערבי זר לו. בימי המנדט הבריטי רוב האוכלוסייה היהודית הייתה אוכלוסייה של עולים – למעשה, מהגרים שנאלצו לברוח מאירופה עקב עליית הנאציזם והקשיים הפוליטיים והכלכליים במזרח אירופה. בין השנים 1929 – 1939 עלו לארץ כרבע מיליון יהודים וכמעט והכפילו את האוכלוסייה היהודית, שהגיעה ל- 450,000 בשנת 1939. העולם הערבי זר למספר וכאשר הוא נמצא בתוכו הוא מתגעגע לחבריו בשכונה, הצולים תפוחי אדמה מתחת לעמוד החשמל וסוחבים למטרה זו עצים ממחסן בית החרושת לנקניק. גם פרטים אלו מעידים על הזרות והניכור של העולם היהודי מטבע הארץ- לעומת האותנטיות והזיקה לטבע של הערבים. הבן שרוי בתפיסה של העימות היהודי-ערבי המתקרב והוא אומר: "אבל זה לא נכון שאנחנו מנשלים את הערבים, פנינו לשלום ולא למלחמה". הישישה מניחה את ידה על ראשו ומשיבה: "הכל לפי האדם. מי שפניו לשלום, יחיה בשלום" (עמ' 145). הישישה מקרבת את נכדתה ומשוחחת עם אימו של המספר בצרפתית. הנכדה מבינה את הדברים והיא מתרגמת למספר: "סבתא שלי אומרת שאני ואתה יכולים להיות זוג" (עמ' 147). הם שניהם יוצאים למרפסת ומתווכחים על האמונה באלוהים. המספר אינו מאמין באלוהים ואינו צם ביום כיפור. נאהידה דווקא מאמינה באלוהים ואוהבת אותו. המספר מגיב: "אז בוודאי לא נוכל להיות זוג עד שתחדלי להאמין" (147). בזמן ארוחת הערב הנדיבה והעשירה, מתגברים ההדים של הסכסוך. עבדול כרים, דודה של נאהידה, שאל את המספר אם הוא חבר ב"הגנה". עבדול כרים מראה לנאהידה ולמספר רובה ציד חדש שקנה. המספר מציע תחרות בקליעה ואחר כך שניהם הסכימו להתחרות בשחייה בברכת הפרדס. לאחר שהסכימו על התחרות, שמעו תקליטים של מוזיקה ערבית. עבדול כרים נהנה מן המוזיקה אך התקליטים נשמעו באוזניו של המספר כחוזרים על עצמם והוא השתעמם, הרהר בגעגועים בחבריו ושאל את עצמו: "למה באתי הנה?" (148). בבוקר המחרת נערכה התחרות. אמו של המספר, הישישה ואביה של נאהידה צפו בתחרות. המספר הפסיד בתחרות השחייה אך לא השלים עם תבוסתו והציע תחרות בחשבון. אולם שניהם טעו. אחר כך התחרו בידע כללי, בתשובה לשאלה "מי גילה את אמריקה" – ניצח המספר. מול ההפסד בידע כללי, הדגיש עבדול כרים את נצחונו הפיזי, בבריכה. מול התרסתו של המספר ("יבוא יום ואנצח אותך גם בבריכה" – עמ' 149) הטיח עבדול כרים: "אם תנצחני גם בבריכה … יהיה זה רע מאוד. גם לך, נאהידה, יהיה זה רע מאוד. לכולנו" (149). בתשובתו מביע עבדול כרים את העדר המוכנות הערבית להשלים עם תבוסה ואת הסכנה שהסכסוך יהפוך לאין סופי. הערבים ימשיכו להילחם "עד קץ כל הדורות" למרות המחיר הכבד של הסכסוך וגם היהודים לא יוכלו ליהנות מפרי ניצחונם ויצטרכו לחיות לנצח על חרבם. מערכה שנייה: בעין כרם הערבית, לפני מלחמת העצמאות שנים רבות אחר כך, בקיץ, חיפש המבקר מקום נופש. הוא נסע לירושלים, לא מצא מקום פנוי ולכן נסע לעין כרם הערבית ושכר חדר בביתו של אבו-נימר. הוא עצמו תמה מדוע בא למקום ואז בתוך הבית, הריחות הזכירו לו את הבית בפרדס: "ומתוך הדממה בקעו ריחות הזכירו לו את הבית בפרדס: "ומתוך הדממה בקעו ריחות מוכרים בלולים שמן מטוגן, עלי נענע, קפה שחור, מי שושנים וגרגרי הל" (עמ' 149) הוא נזכר בפרדס ובבריכה שהייתה בו ויוצא לחצר. אמנם לא היו פרדס ובריכה, אבל בחצר הוא מצא את מה שנתפס בעיניו כייחודי לגנים ערביים. כל דור נטע ועקר ומי שליבו רגיש יכול לדעת את תולדות הגן: "וברבות הימים קם הגן וסיפר תולדות בעליו". החצר והדמויות מהפרדס שבו וחיו בדמיונו ואז הבין מה חיפש בעין-כרם הערבית: "אותה שעה

ערן צדקיהו: על האסלאם באירופה ואללה ישראלים

שידור הסדרה של צבי יחזקאלי ודוד דרעי "אללה אסלאם: בעקבות השתלטות האסלאם באירופה" בערוץ 10  שהחל בחודש זה עורר לאחרונה ביקורת רבה. יוצרי הסדרה הואשמו בהפחדה, בגזענות, באסלאמופוביה ואף בסילוף עובדות. כתב אחד הרחיק לכת וכינה את הסדרה הפרוטוקולים של זקני האסלאם (וכאן תגובתו של הבמאי). בפוסט זה אתייחס אם כן לרעיון הכללי שעולה מהסדרה עד כה, אולם בשני הפוסטים הבאים אבקש להתקדם אל מעבר לעיסוק בסדרה כדי לנסות ולהעמיק את הדיון בסוגיה המהותית יותר של המיעוטים המוסלמיים במערב אירופה ובצפון אמריקה,דיון שמוכרח להתקיים ושיש לנהל אותו באופן מושכל, ביקורתי ומאוזן. (עוד על תוכן הפוסטים הבאים בסוף פוסט זה). אללה יוסתור הנושא בו בחר יחזקאלי לעסוק חשוב ומעניין. את העיסוק במיעוט הערבי והמוסלמי באירופה יש לכלול בהקשר האקטואלי הרחב יותר של יחסי "המערב" ו"האסלאם" (ובפוסטים הבאים אנסה להגדיר באופן ברור יותר מושגים פשטניים אלה, ולתחם אותם). ואכן הכתב לענייני ערבים זיהה את אירופה כזירה חדשה בה נפגשים סלפים, יהודים ואירופאים אחרים, אך זאת בלי לנסות ולהתעמק בהגדרת זהויות רחבות אלה. שני הפרקים הראשונים היו מעניינים בעיני ונגעו בסוגיות מהותיות. נעשה בהם אף ניסיון מוגבל להציג תמונה מאוזנת, אולם עד כמה שניתן לשפוט בשלב זה של הסדרה, יחזקאלי בחר להתמקד בממד צר ופופוליסטי של התופעה במקום לנהל דיון כולל ומעמיק. ואולי דיון כזה הוא בגדר ציפיה גבוהה מדי מכלי תקשורת פופולרי? צירוף המילים התמוה "אללה" ו"אסלאם" שנבחר כשם לסדרה וכותרת המשנה: "בעקבות השתלטות האסלאם באירופה" מגדירות מראש את הסיפור. אין בפנינו מסמך העוסק בסיפור המורכב של המיעוט המוסלמי באירופה, אלא סיפור של השתלטות "האסלאם" על היבשת (ושוב – מה זה בכלל "האסלאם"?!). בפסטיבל הקולנוע בירושלים, שם הוקרנה הסדרה לראשונה, היא הופיעה תחת השם המכובד יותר "החצר האחורית של אירופה: צבי יחזקאלי בעקבות המהגרים המוסלמים", אולם בערוץ 10 הפכו המהגרים האלה ל"האסלאם", ועקבותיהם בחצר האחורית היו לסיפור של השתלטות. את הסיבה לשינוי השם יש לתלות ככל הנראה באלוהי הרייטינג. הפרק הראשון נפתח בסגנון של סרט אקשן הוליוודי. יחזקאלי הוא הגיבור המסוקס, ממיין כאפיות ומחליף זהויות לפני היציאה לפעולה. בעריכה משולבים קטעים ממעלליו הקודמים של הגיבור כשהוא מסקר חדשות תחת אש צולבת או רואה את הלבן בעיניהם של מבוקשים חמושים במחנות פליטים. לפני שהוא נוסע לאירופה נפרד יחזקאלי מהאשה ומהילדים ויוצא לקדם את פני הסכנה. פתיח זה כשלעצמו אינו מאפשר עוד הצגה אובייקטיבית של קהילות המהגרים המוסלמים באירופה. הוא מסמן מראש את המסקנה: המוסלמים הם סכנה שיש לפחד ממנה ובשביל להתעסק איתם צריך להיות גיבור. בעשור הקודם הביא צבי יחזקאלי שינוי מרענן אל הנוף המונוטוני של סיקור הערבים בישראל. הוא יצא נגד עמיתיו מ"דורהפרשנים עם שיער השיבה ששידר מעבר למסך הברזל" כאהודי ערי מערוץ 2 ועודד גרנות מערוץ 1. "אני מסביר את הערבים אחרת" אמר, "תמיד מתייחסים אליהם כאל ישויות מדיניות. אצלי יש יותר צבעים, ריחות וקולות". יחזקאלי האשים את עמיתיו בסטריאוטיפיזציה של הערבים, אולם החד-ממדיות והחד-צדדיות של "אללה איסלאם" עולה בהרבה על ההטיה שעליה דיבר בזמנו. הסדרה צובעת בגוונים של שחור ולבן תמונה שהיא צבעונית ומורכבת הרבה יותר ועל כך כבר נאמר במקורותינו "מום שבך אל תאמר לחברך". הנטייה האנטי ערבית או האנטי אסלאמית של יחזקאלי מגיעה בד בבד עם התחזקותו המתוקשרת בדת ישראל. הדבר מאכזב במיוחד מאחר והתחזקות בדת אינה צריכה להיות מלווה בהתנשאות על האחר, בביטולו ובהשטחתו, ולהיפך. בדיון על קיר הפייסבוק של צבי יחזקאלי ודסק הערבים של חדשות 10 (תגובה מספר 119) כתב עמי דגני, מומחה לתקשורת הפלסטינית: "צביקה היקר, האם אתה לא מוטרד מכך שכמעט כל הקוראים והמגיבים פה משבחים ומהללים את הסדרה שלך? האם נעלמה הביקורת וחדל הוויכוח? האם שנאת 'עמלק' משתלטת עלינו? אני מכיר אותך משכבר ומוקיר אותך מאוד, ועם זאת אני חושש שמה שאמרת לפני כמה שנים על הפרשנים הוותיקים, לבני השיער, מתקיים בסדרה הזו (שראיתי רק חלקים ממנה) – הצגת הערבים והאסלאם דרך המשקפת המדינית-בטחונית בלבד. הסרט מציג תמונה מאוד קודרת, בזמן שהמציאות הרבה יותר צבעונית. אני גם סולד מהשמחה לאיד של ישראלים רבים (שמובעת גם בתגובות למעלה), שלדעתי הסדרה שלך מעודדת, כאילו עוד מעט והאסלאם ישתלט על אירופה, ובקרוב הם ילמדו על בשרם מה זה פיגוע מדי שבוע, חס וחלילה." אין בדברים אלה משום הכחשה שאירופה מתמודדת עם בעיה לא פשוטה, אך האם הפתרון לבעיה זו הוא בהסתה למלחמת תרבות? יש אסלאם קיצוני במערב בין הביקורות השונות שנכתבו על הסדרה היו כאלו שטענו שאין אסלאם קיצוני במערב. טענות אלו שגויות לא פחות מהניסיון לצבוע את כל הקהילות המוסלמית במערב בצבעים קיצוניים. האסלאם הקיצוני קיים במערב ומהווה איום משמעותי על הביטחון במדינות מערביות רבות. קהילות המהגרים המוסלמים במדינות אלו מצמיחות מתוכן קיצונים לא מעטים. כמו בכל מקום אחר גם שם משגשגים הקיצונים בעיקר במקומות בהם המדינה מפגינה אוזלת יד ואשר יש בהם נחשלות, בורות ועוני. במערב נוספים על אל הגם ההדרה, הגזענות והאפלייה מהן סובלים המהגרים ואלה משחקים לידי הקיצונים וסוללים את הדרך אל לבם של צעירים אבודים. כיום רבים מבני הדור שני והשלישי של המהגרים,ילידי הארץ הקולטת, ניצבים בפני משבר זהות. הם אינם שייכים לארץ המוצא ממנה היגרו הוריהם, אך גם אינם מתקבלים כשווים בארצות מולדתם במערב. תסכול זה מביא את חלקם למצוא מפלט בזהות האסלאמית שהיא על לאומית ובעצם טרנסצנדנטית – מעבר לעולם הזה. מיעוטם פונה לקיצוניות. מדריד, לונדון, מוסקבה, ניו יורק, דרום צרפת ומקומות נוספים במערב ידעו פיגועי טרור קשים בשנים האחרונות שבוצעו על ידי ארגוני אסלאם קיצוני או תומכיהם. ניקח לדוגמא את סיפורו של האמאם אנור אל-עולקי, יליד ארה"ב. משפחתו הגיעה לארה"ב מתימן לצורך לימודים אקדמיים של האב. בהיותו בגיל 7 הוא שב לתימן ובגיל 19 חזר לארה"ב ונרשם לקולג'. אל-עולקי התפרסם בעקבות השפעתו על סרן נידל מליכ חסן, פסיכולוג צבאי אמריקאי שרצח 13 בני אדם בבסיס צבאי בארה"ב. חסן הוא מוסלמי ממוצא פלסטיני, יליד ארה"ב (משפחתו היגרה לארה"ב מאל-בירה דרומית לרמאללה). חסן היה בתהליך של התחזקות דתית ונהג להתכתב עם אל-עולקי. יחידתו הצבאית נקראה לשירות באפגניסטן והדבר הביאו לידי משבר. בנובמבר 2009 ירה חסן למוות ב-13 בני אדם בבסיס צבאי אמריקאי בפורט הוד בעודו צועק "אללה אכבר". אל-עולקי שימש כאמאם במסגד דאר אל-הג'רה בווירג'יניה שבו נהגו להתפלל שלושה ממבצעי הפיגועים ב-11/09/2001. ב-2002 עזב אל-עולקי את ארה"ב לאנגליה וב-2004 הוא עבר לתימן ומאז 2009 הוא נודע כמפקד ארגון אל-קאעידה במדינה. שמו נקשר בנסיונות פיגוע רבים במערב עד לחיסולו בספטמבר 2011 בתימן על ידי הצבא אמריקאי. אל-עולקי ניהל בלוג בשפה האנגלית שבו הטיף לג'יהאד נגד המערב ואף השתתף במספר פורומים ג'יהדיסטים אינטרנטיים בשפה הערבית. אל-עולקי הוא דוגמא קלאסית של מוסלמי שנולד

ד"ר משה כהן: הכבוד וביטויו בפתגם הערבי

מבוא הכבוד ככלל, הוא אחד ממרכיבי התרבות, שכן תרבות מבוססת על סמלים, דרכים מופשטות של התייחסות אל רעיונות, עצמים, רגשות או התנהגויות שונות – לעיתים אף משונות- בעיני המתבונן, וכן היכולת לתקשר באמצעות סמלים על ידי שפה, במקרה שלנו באמצעות שפת הפתגם. חברי קהילה כלשהי בעולם ובתוכם גם הקהילה היהודית  והערבית נבדלים זה מזה במחשבותיהם ובהתנהגותם, למרות זאת, קיימת ביניהם הבנה משותפת של סמלים ובאמצעותם הם מפתחים תקשורת. על מנת שהחברה תוכל להתקיים ולשרוד לאורך זמן, היא חייבת לוודא שהחברים בה מקיימים נורמות שהשתרשו בה במשך השנים, כלומר, היא חייבת להטיל פיקוח חברתי ולוודא שהחברים בקהילה לא יסטו מנורמות אלה. במאמר זה, נתמקד בשלושה היבטים הקשורים למנהגים ולתרבות הערבית. שלושת היבטים אלה משולבים וקשורים זה בזה בשילוב של נסיבות, זמן ומקום. א. נקמת דם ב. ערכי כבוד המשפחה (בעיקר האישה )[1] ג. הכנסת אורחים[2] אורח החיים הזה מבוסס על המנהגים ומתבטא בפתגמים השונים סביב נושאים אלה, שסובבים בעצם סביב האישה שכן, לרוב, נקמת הדם היא בעקבות פגיעה בכבוד האישה והיא עצמה מעורבת מאוד בכל מה שקשור להכנסת אורחים. הפתגמים דלהלן הם בעצם ראי אמין של העם אשר יצר וגיבש פתגמים אלה, משום כך הם ראויים לרישום וללימוד על ידי כל מי שמעוניין להכיר את מקורות תרבותו של העם האחר. א. נקמת דם בדרך כלל אדם משלים עם אובדן אחד מיקיריו שמת באופן טבעי ואינו בא חשבון עם אללה על גזירתו, מלבד הצער והאומללות שיש בשכול או ביתמות, נפגעת עוצמת המשפחה ולכידותה. לעומת זאת, רצח בן משפחה דוחף בכוח רב את הנפגעים לנקמה. إذا دَخَل إبْليس حِمِي اِلوَطِيس– "אִזַא דַחַ'ל אִבְּלִיס חִמִי אִלְ-וַטִיס"  =אם נכנס השטן הכבשן לוהט. פתגם זה נאמר על מי שמחמם את האווירה, או מעורר וויכוח בעת משבר במשפחה או בחמולה. בעת כזו, שרוי האדם במצב או בתחושה עזה של רצון לפגוע ולהזיק או להרע לצד השני ולא תמיד יש שליטה על כך, משל אחז בו השטן ורק לאחר שיבצע את מבוקשו הוא יירגע. בנקמה יש אפוא פיצוי לסערה הרגשית שגורם הרצח. יש אף מומחים לענייני חברה הטוענים שהנקמה באה בעיקר לצורך יצירת שיווי משקל חברתי, שכן בעבר, ויש שיטענו אף בהווה, הרג בן משפחה אחת יביא בהכרח להחלשת הקבוצה המשפחתית וכדי שהצד של הרוצח לא יתחזק יש לסלק מעל פני האדמה את אחד מבני קבוצתו של הרוצח. נדגים זאת בהמשך במספר פתגמים. נקמת הדם היא מנהג קדום הקשור בתרבויות שונות והיא מצויה בכל  העולם, על פי מנהג זה מוטלת זכות ואף חובה על קרוב משפחה לנקום את דמו של איש מן המשפחה, מן החמולה, או מן השבט, על ידי הריגת הרוצח או הריגת בן משפחתו. פעולה זו גורמת למערבולת קשה ולשרשרת של הריגות אשר קשה לסיימן. מה שמאפיין סביבה של נקמת דם הוא העדר צורה מספיקה של הגנה על הפרט, היינו, העדר שלטון יעיל ומוסד מרכזי השומר על האדם וזה יכול להיות בשכונה פורטוריקנית בניו יורק, בסיציליה או במדבר. האדם חייב לשמור על עצמו והנקמה היא אחת הדרכים במדבר בו אמצעי הקיום הם מועטים. אנו מוצאים תופעות כאלה לרוב שכן, כל אדם חי כביכול לעצמו ויש פיתוי עז להתחזק כדי לשמור על עצמך. החברה הערבית או הבדווית במדבר התארגנה כדי להתגונן מפני פיתוי זה ועשתה זאת בשני אופנים: הראשון על ידי ה-חַ'מְס שהיא קבוצה של נקמת דם הבנויה מגברים בלבד. כל שני גברים או יותר שיש להם אב משותף עד לחמישה דורות יכול להשתייך לח'מס וכל הצאצאים עד לחמישה דורות אחריו אחראים זה לזה ומגנים זה על זה. יתירה מזו, הם אחראים גם למעשיו של כל אחד בקבוצה, אם פוגעים באחד מהם כולם נחלצים להגנתו, ובה בעת, הם חשופים לפגיעה מבני הקבוצה הפוגעת. הח'מס מבטיח את הקרבה המירבית הדרושה לליכוד ולאחדות הגורל במשך חמישה דורות. לאחר מכן קשה לשמור על עקרון קרבת הדם. האופן השני אשר באמצעותו מתגוננת החברה הערבית או הבדווית, הוא שמירה על מוניטין, כלומר, כל אדם או קבוצה בטוחים יותר כשהזולת או קבוצה אחרת מאמינים שלא יסבלו פגיעה בהם או בכבודם. על כך נאמר إذَا طِلِع صِيْتًك حُط رَاسَك وُنَام-"אִזַא טִלִע צִיתַכּ חֻט רַאסַכּ וּנַאם" –  אם יש לך שם טוב, כי אז תוכל להניח את ראשך לישון. תפיסת המוניטין קשורה בתפיסת הצדק– עדל- ויש לכך קשר לאיזון, שכן כאשר אדם שלם ואינו נפגע לא ברכושו ולא בגופו או בכבודו, או אז הוא חי באיזון. אך כשיש פגיעה, מופר האיזון ויש להגיב בחריפות. איזון זה נשמר בשתי דרכים ושתיהן קשורות לעקרון האיזון, היינו כשאדם נפגע הוא חייב להוכיח לכולם שהוא חזק וביכולתו להכות חזרה על ידי נקמה ישירה או על ידי קבלת פיצוי. ידוע הפתגם اَخْذ اِلثَار بِزِيل اِلْعَار– "אַחְ'ד' אִלְ-תַאר בִּזִיל אִלְ-עַאר" –  נקמתך נקמת, חרפתך הסרת. כלומר הנקמה עדיפה על קבלת פיצוי. במקרה של פיצוי, הוא נעשה בדרך כלל באמצעות- صُلْح סולחה- פיוס, על ידי תשלום כופר, לאחר משא ומתן שמתנהל על ידי מתווך. במצב הביניים עד לתשלום הכופר, שני הצדדים חותמים על – عَطْوَة– עַטְווַה – מעין שביתת נשק. נוסף לכך, הצדדים חותמים על תשלום כסף או מתן שטר הנקרא- جِيرة –גִ'ירַה – שכנות טובה. לאחר התשלום, לא תתכן בעקרון נקמה. נקמת הדם ביהדות בתקופת המקרא: בספר בראשית ( פרק ט, 6) אנו קוראים: "שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם". ללא הפרשנות, ניתן להבין בפשטות שיש כאן לגיטימציה לנקמת דם תחת תנאים מוגבלים. קרוב המשפחה הנקרא 'גואל הדם', יכול להרוג לאחר משפט את מי שהרג את קרובו במזיד. אך בהריגה בשוגג ׁ(במדבר לה, 6 ): " בבלי דעת הכה את רעה ולא שונא הוא לו מתמול שלשום", רשאי ההורג לברוח לאחת מששת ערי המקלט שנתנו מחסה לרוצחים בשגגה. גם כאן, קיים האיזון הנכון במדבר (ויקרא כד, 20 )" עין תחת עין שן תחת שן". הפתגמים הקשורים בנקמת דם: 1.الْبَدَوِي أخَذْ ثَارُو بَعْد اَرْبَعِين سَنَة وَقَال إسْتَعَجَلت[3] ִאל-בַּדַוִוי אַחַ'ד תַארוֹ בַעְד אַרְבְּעִין סַנֵה וּקַאל אִסְתַעגַ'לֵת הבדווי נקם את נקמתו לאחר ארבעים שנה ואמר מיהרתי. 2. إلِي مَا بِرُد الثار رَدِيء اِلْحاَل[4] ִאלִי מַא בִּרֻד אִלְ-תַּ'אר רַדִיא אִלְ-חַאל. זה שאינו נוקם נקמת דם –מצבו גרוע. היינו, מצבו אינו טוב בעיני סביבתו ומשפחתו. 3. إلِي إلِو ظَهْر مَا بِنِضرِبْ فِي بَطْنُوا[5]  אִלִי אִילוֹ ט'הְר מַא בִּנִצ'רֵבּ פִי בַּטְנוֹ. מי שיש לו גב, אינו מוכה בבטנו. כלומר החזק אינו צריך לחשוש מנקמת דם בו או בקרוביו. 4. اِلْمُوت وَلَا الذُلّ – اِلمُوت وَلَا الذَالِية[6] . אִלְ-מוֹת וַלַא אִל-דֻ'לּ . אִלְ-מוֹת וַלַא אִל-דַּאלִיֵּה. המוות עדיף על ההשפלה  5. بَشِر

Ehud R. Toledano: Enhancing Israel’s academic standing in Middle E. Studies

Israeli Academia in the humanities and the social sciences finds itself these days between a rock and a hard place: on the one hand, an international movement – mostly from the anti-Zionist Left – to boycott our scholars and universities, and on the other, attempts by a few groups in this country – mostly on the pro-settler Right – to restrict academic freedom and control the manner in which politically sensitive issues are being taught on Israeli campuses, as well as the content itself.

אוריה פורמן: "האביב" של המזרחנים, עידן העימותים הארוכים

ההפתעה שחולל האביב הערבי בקרב הקהילה המזרחנית בישראל, הציבה שוב את המתח המובנה בין שתי תתי התרבויות המרכיות את הקהילה הזאת: המזרחנות האקדמית והממסד המודיעיני. המאמר מתחקה אחר גורמיו של המתח הזה ומסביר מדוע יקשה להופכו למתח בונה בעבור שתיהן.

המאמר פורסם בכתב העת המועי של צה"ל, "מערכות", וכן פורסם באתר האינטרנט של כתב עת זה.

מד'אהב

מד'אהב   הניגוד בין השאפעים והחנפים מסביב למשיח'ת אל-אזהר (1778), משולב בסכסוך בין סורים ותורכים IV 32 (6-34) מאה 18: ניגוד מסביב למשיח'ת אל אזהר (1778) : IV 32 (6-34) ארוקת אל-אזהר VI 21-25 תוכנית הלימודים השונה של בני המד'אהב השונים IV 28(4-12) הפחתת הניגוד בין המד'אהב וייחודם IV 27(18-21) כל אחד לפי המד'האב של אביו, אולם, העדפת המד'האב החניפי בגלל א. זכות האפתא שלו, ב. המשרות (משיח'ת אל-אזהר) VI 29 (36)- 30(8) שייח' לכל מד'הב והשתייכותו של שייח' אל-אזהר VI 41(20-24)

מסדרים ומואלד

מסדרים ומואלד   מואלד מסדרים צופיים שייח'ים צופיים קברי קדושים בכפרים חג' והסדרי הסגר   מואלד המואלד של קהיר I 90(13)-92(21); III 130(31)-131(6) מולד אל-משהד אל-חוסיני (שיעה) 92(21)-93(10) I מולד אל-ביומי II 6(12-15) מולד אל-שיח' אברהים אל-פאר: תאור מפורט II 113 (9-22) מולד נבוי [במאה ה-19: (133(3-28] III 131-133 מולד אל-דשטוטי III 133(29)-134(5) מולד אל-ביומי – IV 69(20-26) מולד אל-רפאעי IV 118(23)-119(2) מולד סידנא חוסיין IV 90(35)-91(22) מולד אל-עפיפי V 51(8-10); XVI 73(11-15) כל לילה משלם נכבד עשיר אחר XI 89(17-18), XIII 5(14)-51(3) בדומה במואלד של אזור טהטא XVII 22(37)-23(1), 23(4) אמו של אסמאעיל מקציבה להנהגת מולד בזאויה ברודה XVIII 14(26-28) מואלד קטנים במחוזות- VIII 2(17-22), 19(34-35), 25(14), 39(11,14-15), 43(29,30), 61(33), 71(10-11), 86(36); IX 7(28-30), 37(24)#, 61(9-11,29)-62(2),[1] 65(20), 77(16-17), 78(16), 83(10-11); X 4(26-27), 5(12), [32(16-17)], 39(18/19), 44(22-24), 54(9), 58(18), 65(9), 87(17); XI 18(20-21), 22(11), 23(29-30), 54(2-16), 57(19-20), 68(5), 72(25-26), 76(22/3), 82(19-21), 83(32); XII 3(29-30), 6(34,36*); 37(8-9); 59(34), 96(14)-97(7), 137(20/21), 143(10), 143(14), 145(20); XIII 2(8-9), 27(6-7), 28(28), 53(30-31)*, 62(29-30), 63(10-11)*, 64(33-37)*, 66(30); XIV 68(1-2), 68(15), 69(3), 90(17), 97(4-6)*, 103(31), 108(7), 115(37)-116(1), 119(16), 123(33-36), 141(19-23) XV 5(19-20), 6(5-7), 7(21-22), 10(16), 72(23-24), 74(8), 76(23-24)#, 90(11-12, 16-20,25/6), 91(5-6,15,16), 95(21); XVI 72(31), 82(28); XVII 14(33), 22(33) -23(21)[2], 25(31), 28(36/7) * חודש במאה ה-19. # בעבר, התבטל במאה הש-19. מואלד אבראהים אל-דסוקי XI 8(27-34) מוסם אל-הלה XVII 22(33)-23(21) מוסם קופטי בסביבת סמנוד XVI 65(2-3) אנשי מלוי- כל שנה 3 ימים בגושה – איזור קברותיהם IX 16(13-16) ציר אל מחרק (מנפלוט) קופטים ומוסלמים יחד, 3-4 ימים XI 70(34-35) מוסם קופטי באזור אבו-תיג : גיזה XI 71(1-2); XV 69(36/7) מוסם קופטי באזור צורוט XII 54(4-6) מוסם באסיוט – תאור השעשועים XII 103(25-30) מרצאח באסיוט XII 105(5-6) מוסם גד' אל-ת'מר (נח'יל) שרקיה XV 74(10-11) מסדרים צופיים מולוים, פעילותם, הכנסות התכיה שלהם II 45(24,27-29) פקיד גבוה בתקופת מחמד עלי – חבר מסדר II 46(31-32) פקיד גבוה במאה ה-19 II 57(23-31) פעילות והכנסת תכאיא II 104(1-5), (34-35); III 50(15-16); VI 54(12/3,15/16), (19/20), 55(30-32), (34)f, 55(36)-56(1), 56(5-7)(10),(12-13),(25-29), 57(5/6),(7-9),(11-15), (17), (24-26) כל המסדרים נתונים לח'לאפה אל-בכריה III 124(10-13), 129(31) מנוי ראשי המסדרים ע"י סיד אל-בכרי III 134(16-21) מחמד עלי מקציב כספים לתכיה בקנא XIV 121 (19-20) עבאס הראשון מאמין בשייח' של הנקשבנדיה ומקים להם תכיה III 10(2-10), 130(15-16); VI 57(19-21) אסמאעיל מקים תכיה, אימו מקציבה לשיח' ודרווישים III 130(20-21); XVIII 14(26/8) רשימה שלמה של המסדרים דגליהם ומלבושיהם III 129(32)-130(13) תכאיא – רשימה שלמה VI 54-57 III 130(13-26); הגדרה VI 54(8-11) תכאיא מיוחדות לערבים ולתורכים III 130(21-22) תפקיד המסדרים במואלד III 131(1-6), 133(3-28); IV 112(14-18); XII 96(14)-97(7) הביומיה ופעולותיה IV 69(20-26) סעדיה IV 112(6-8) רפאעיה IV 118(23)-119(2) ידיעות על מסדרים V 4(22-33) תולדות בסוף המאה ה-18 (קצר אל-עיני – בכתאשיה) VI 56(29)-57(1) מסדר משנה (מראזקה- אתבאע אלסיד אל-בדוי) V 112(17-19); XVI 72(32/3) ח'ואנכ אל-קאהרה: רוב הח'ואנכ אינם משמשים יותר למטרותם היסודית VI 48-52 ח'ואנכ המשמשים למטרתם (פעילות צופית) VI 51(2-3) (זאויה) ויעקד פיהא בעצ' אל-צופיה מג'לסא לל-ד'כר VI 26(7-8) תפקידים במואלד XV 54(2f); XV 90(17-20), 95(22-23) פעילות צופית בכפרים XII 134(14/5); XIV 96/7 ידיעות על ירידה ( ביטול טקסים) IX 85(7-8) מושל בונה תכיה באסיוט במאה ה-19 XII 104(5) בני שוארבי בקליוביה – חברים בטריקה XIV 116(33/4) אנשי טריקה גרים בזאויה XVI 85(13-14); XVIII 14(27/8) עאלם צופי IX 96(30)-97(3) שייח'ים צופיים תולדות חיים: IV 109(28-34) אבו חריבה IV 49(15-36) מצטפא אל-מנסא אל-סעדוני IX 76(36)-77(11) ח'אלד אל-ח'אלותי אל-סריריה (מניא) XII 34(32-33) אל-שייח' עלי באל-סואהג'ה XII 96(8-10) עמר אל-שיראוי – XII 122(21)-123(9) משפחה-טריקה (אל-עזאזי) XV 85(13-14) – שיח' בן שיח' צופי XVI 85(13-14) שונות XIII 53(24); XV 27(6-7); XVI 72(32/3) שייח'ים מאה 18 (לפי ג'בארתי) XVI 72(34)-73(11) קברי קדושים בכפרים VIII 2(13-17), 21(36), 32(23), 43(29/30), 61(33), 73(26-30), 77(6), 77(11), 86(36), 102(6-7) IX 2(9-10), 7(28-31), 14(14-15), 16(21), 17(30-31), 30(15), 30(30,32-34), 37(20-21), 61(7-8), (9-11), 63(11), 65(20/1), 67(6), 77(35-36), 78(16), 78(31-32), 83(10), 85(6-8), (11), 87(6), 92(15), 99(26) X 25(9-10), 25(33), 26(3-4), 32(16-17), 39(14-17), (20f),(24-25), 44(14-15), 44(22), 51(32), 57(36),64(27f), 65(22-23), 65(37)- 66(1), 66(14), 66(22/23), 68(8-9), 69(7-9), 70(14-15), 87(16), 100(27) XI 2(17), 7(16f), 8(34-35),14(22-23), 16(26-27), 18(20-21), 22(11), 22(14), 57(19), 68(5), 71(25/6), 72(5), 72(25), 74(28), 82(8), 82(19), 83(22), 83(26), 83(32), 84(4), 84(15,17), 90(28/9), 91(27/8), 91(36), 92(34-35), 95(4),[7-9] XII 3(29), 6(24), 6(34-35), 9(34-35), 12(26-27), 19(34), 20(1-2), 34(28-29), 35(6), 35(20), 37(7-9)(10-11), 44(34/5), 47(36), 98(2-3f), 48(20), 50(11-12), 57(24), 57(34), 59(26)(34-36), 96(8-10), 114(15/6), 115(14/5), 117(3/4), 118(37), 122(13), 127(8), 128(25-27), 129(27), 132(27), 137(13), 137(20), 138(7/8), 138(13-16), 138(26/7), 143(14-15), 145(20),147(34-36) XIII 2(5),(7-8), 27(5-6), 28(156), 28(28-30), 33(18, 35-37), 40(29-30), 61(11), 61(14), 61(16-18), 62(8/9), 62(29), 66(30) XIV 3(23), 7(2), 50(11-12), 54(2-3), 63(22/3), 63(29-30), 67(33), (37-68)(3), 68(15), 69(2), 75(26/27), 76(10), 84(12), 95(16), 96(31), 97(19), 97(25), 98(27), 99(10-15), 103(31), 108(7), 113(35/6), 114(23), 119(16), 125(30) XV 4(26/7), 4(35-36), 5(19), 6(5), 7(21), 10(12-13), 11(36), 12(18), 13(6), 14(31), 16(16), 17(35/6), 27(5-6), 29(14), 34(26), 35(23), 35(34), 44(5), 45(16/7), 46(7/8), 47(13-14), 72(17f)(28-30), 74(7-8), 74(15), 79(10) XVI 47(22-23, 30-34), 60(6), 60(18),62(2), 63(17),63(28),64(13), 65(11-12),65(17), 65(26), 72(21), 72(30-31), 79(13), 80(10),80 (29-30), 82(28),85(2) XVII 3(11-12), 4(6-8), 7(22), 9(37),-10(2), 14(32/3), 22(20),23(30), 25(30-31), 26(18/9), 28(36), 29(2), 57(15-16), 58(1) קברי קדושים בערי השדה: VIII 39(11-19); IX (31,34-36), 77(16/7); IX 92(19); X 54(7-9), 58(17-18)(27); XI (24(3), 23(29); XI 75(36), 76(20); XII 66(5), 94(6), 103(13), 104(36/7),105(3-5); XIII 46(12f), 46(37)-47(1), 47(22)-48(8), 48(26)-50(14); XIII 48(22-24), 52(6-7), 53(27-31); XIV 82(19), 83(12-16), 76(5)ff, (33), 77(13), 90(8)-91(18), 94(30), 95(18); XVI 55(16-17) איש מחדש קבר קדושים בטענה שהו מצאצאיו (קשור בנט'ר וקף?) III 78 (18-22); IV 119(11-14) עאלם מחדש וקף המכיל קברי קדושים ובונה לעצמו קבר בקרבתם III 83(21-36) ניהולם – הן פרטי והן ע"י דיואן אל-אוקאף III 78(34-35) מקראה צמודה / קשורה לבני כפר מסויים V 97(20-24) סכסוך על ניהול קבר קדוש בין ענפי המשפחה הממונים עליו XV 72(17-23) קדוש – מטורף שהח'דיו אסמאעיל הקים את קברו III 92(33)-93(18) צ'ריח מעתקד V 133(17) ללנאס פיה אעתקאד זאאד V 147(1-2) ללנסאא פיה אעתקאד אכיד VI 26(6-7) אל-קימה הנאכ אמראה תמנע אל-רג'אל מן אל-זיראה וקת זיארת אל-נסאא VI 26(8) השפעה מגרבית VII 69(22-32) בעבר : השווה למשל ח'צ'ירי IV 108-109 ח'לוה XV 11(35) חג' והסדרי הסגר תאורי טקסים : IV 101(35)-102(4) מחמל במנפלוט XV 95(21-30) הדוסה וביטולה (מתי?!) IV 112(4-10) הדוסה ומנהגים אחרים IV 118(23)-119(2) הטקסים השונים: V 85(35)-86(6) חג' – XII 112(19-20); XIV 7ff, 121(22-32); IX 16-30 [22(9)- 24(35)] חג' של סעיד [ XII 84(29)-86(2)] חצ'רה כל אסבוע (ומולד כל עאמ), מקראאה כל אסבוע III 22(11-12), 40(4), 56(3), 85(24); להלן בוקפיאת

פקידים

פקידים: כללי פקידים נכסים ואדמות של פקידים צבא משפחת מחמד עלי   פקידים ביוגרפיות:II 46(19f), 47f, 120(34)ff . בן יניצ'רי ואישה מקומית: III 20(26)-21(6)ff; IX 93(12-24); XI [68(15-30)], 81(10-13)[1] רפאעה ואחרים מטהטא- XIII 53(27)-56(16) עלי בדראוי – XII 49(11)-50(7) ממוצא כפרי – VIII 18(31)-19(9), 22(29)-25(12); IX 2(12), 7(35)-8(4), 14(23-37), 37ff, 65(21/2), 65 (25-32), 66(32)-67(2), 78(19-29), 92(8-14), 93(25-31), 99(23-24), 99(27-32); X 40(22)-41(34),[2] 56(2-3), 57(14-18),[3] 66(16); 97(30)-98(12); [XI 68(30)-69(24)], 71(10-16), 85(1)-86(16)f, 88(6)-90(22)[4], XII 4(25/6)[5], 9(12-30), 19(18-20), 19(35/6), 39(33), 60(1-31), 115(16/7), 115(22-30), 117(4-6), 127(15/6), 132(20-25), 138(17/8); XIII 29(18-21), 41(10-11); XIV 36(36)-37(9), 75(28), 84(12-13), 96(6-7); XV 4(27-32),[6] 5(6-8), 5(37)-6(1), 10(33)-11(3), 14(31/2), 18(1), 25(30-31), 34(12/3),70(6-7); XIV 48(4-13), 60(13-16), 61(20-35)[7], 65(13), 69(3-4), 79(2), 82(14)[8]; XVII 4(9-32)[9], 58(5-6), 62(15)ff פקיד בן פקיד XVII 62(20)f פקידים מבין נכבדי ועשירי הכפרים וערי השדה VIII 2(7-9), 28(17-21)[10], 28(37), 77(1-6), 103(28-29); IX 13(37)-14(1), 91(5-6); X 44(7-10), 56(10-12), 57(24-25), 69(11-12), 96(8-10), [98(19ff)-99(36); XI 69(34), 70(4-5); XII 2(9-28), 45(19-23), 54(12-14), 59(22-23), 66(8-9), 137(24-30); XII 7(4-11); XIV 38(3-7), 51(10), 51(25/6), 69(5), 103(36/7), 141(16/7); XV 11(37)-12(1), 41(2-6), 47(4-5), 73(3-9), 96(2-4); [XVI 56(33)-58(20)]; XVII 7(7-13),(14-16), 10(5-6), 21(31), 22(23/4), (28/29), 23(24) תלמידי ביה"ס הממשלתיים נבחרו, בין השאר, מבני נכבדי וסוחרי אלכסנדריה X 40(37), 41(1-3) פקיד עאלם- IX 78(9-13); X 98(33f), 99(1f); XI 9(29,36f)-10(8); XI 68(34); XII 96(14); XV 40(29-38) פקידים מבין "משאיח' אל-ערב"- X 70(1-3); XI 99(13-18) הרכב מג'לס אל-מהנדסין בימי מחמד עלי XIV 98(1-2) פקידים ממוצא תורכי: XI 91(2-19); XII 5(25)-6(8); [XII 84(32-34)[11]]; XIV 76(15-37), [77(8)], 97(30)- 98(25); XVI 56(33)-58(20) ראשי שבטים (שיח' ערב) [12]XIV 3(11)-5(24)[13]; XIV 116(25)-117(7) קופטים: XIII 59(34)-60(13) ממשפחת עלמאא: [14]XII 143(3-6); XIV 125(33)-128(12) ממשפחת אשארף, עלמאא, בני טריקה: XV 10(12-33) בתחילת המאה כולם טורקים וצ'רקסים XVII 62(21-23) פי אול ג'על נט'אר אל אקסאם מן אולאד אל-ערב סנה 1249- XIV 38(6) פי אול תרתיב נט'אר אל-פלאחין סנת 1249-XVII 21(31) מנהל בית הדפוס הממשלתי- שותף ברווחיו II 121(7) בקשישים ושוחד IX 38(32-33), 39(11), 40(33/4) החכרת מסים, קבלנות ואספקה XII 49(31-35), 50(1) העסקת קרובים II 121 (14/5); XI 89(22-32) עליות וירידות בגורל הפקידות לפי שרירות השליטים IX 44ff נסיון להחליף את הקופטים במשרות חישוב במוסלמים XVII 64(1-3) קופטים VI 72(11,17[15]), 73(1), 79(22-33), 80(6-30) שרירות, שחיתות וחוסר סדר בתחילת ימי מחמד עלי XIII 57-58 הפקידות כאידיאל בגלל קרבתה לשלטון IX 38(17-18)  חשיבות הפקידות ומעמדה IX 39(12f) הפקידות, חינוכה וגיוסה IX 39 משפחה ענפה מאוד של פקידים, עולמאא וכו' XI 89(22-32) משכורות: VIII 24(36-37); IX 23-24[16], 39(14-15), 42(3); X 41(20)(31), 97(35), 99(9-19); XI 85(9-10), 86(11), 91(5); XII 9(19), 96(14); XIV 97(33), 98(8,11,14); XVI 57(11-13), 61(25/6); XVII 63(24-25) משכורת ותשלומים לשייח' אל-מקיאס XVIII 35   נכסים ואדמות של פקידים בעלי נכסים (הענקות מטעם השליטים): אל רוצ'ה כמקום ארמונות, גנים ומסגדים של הפקידות הגבוהה XVIII 11ff קצר VIII 13(29-30); IX 93(28); X 55(32), 58(23-27)[17]; XI 7(3-7)[18], 71(33-34); XII 49(4,27) בתים ורכוש עירוני- XI 89(18-19) חמאם- IX 92(17-18); XII 48(17-18) מחצבי שיש –IX 66(29) מקים ואבור- XII 63(20-21); XVI 48(7)[(11-13)] בעלי קרקע (הענקות מטעם השליטים): IX 46(6-7); 92(8-14); X 55(31-34), 98(30)-99(26), 100(30-31); XI 88(36-37), 89(14); 91(1); XII 5(20-21), 6(1), 49(37)-50(2), 115(22); XIII 56(2-6), 98(19-21); XIV 104(35-36), 108(12-13); XVI 57passim ג'נינה – IX 93(30); X 55(32-33); XI 71(33), 88; XIII 59(25) מצ'יפה – XIII 62(9-10) צבא קציני צבא: VIII 85(10-22); IX 14(18-19); X 40(25-27); X 44(17-20); 57(14-18)[19],(18-20); XI 17(29-30), 20(17-19); XII 4(26-28), 19(29-31), 20(33-35), 35(13-17), 43(26-27), 129(28-30), 132(27); XIII 33(2-3), 61(34-36); XIV 37(9-12), 67(26-30), 100(26)-103(8); XV 6(1); XVI 65(14) בני עמדה ונכבדי הכפרים X 93(21-22); XVII 10(6-9) בן פקיד – XI 85(36)- 86(16)f מערי השדה XV 92(30-37) ציון מיוחד שקצין בקבע יודע קרוא וכתוב: X 40(27), 44(19), 57(18,20); XII 4(27/8), 19(30-31), 20(34), 35(15); XIV 37(12); XV 92(34),(36); XVII 10(9) אזהר- אמצעי להשתמטות מגיוס IV 40(22-26) גיוס שכירות IX 39(1f) גיוס כטוראי עונש לבן עומדה IX 99(22) משכורות (גם בקשה לחג')- IX 23-24, [46(7-8)]; XIV 98(8),(11) משפחת מחמד עלי   הקמת ארמון עאבדין III 88(19)-89(3) נטייה לדאגה של מסגדי אהל אל-בית – V 4(20/21,35), 7(12-14), 16(7-8), 46(15-20), 66(23-25), 134(27-30) וקפית עבאס לטובת מסגד מחמד עלי V 82f, 84(21) וקפית סעיד לטובת מסגד מחמד עלי V 84(26)-85(35) אברהים בן אחמד קונה מסגד ומייסד וקף XI 98(35-36) עבאס דואג לאוקאף VI 69(13-15) רכוש עובר מעבאס ליורשו סעיד VIII 32(16-18); XII 134(28-30) ארמון בנהא וגורלו IX 88(23-25) ארמון ועוד בבני סויף IX 92(19-22) עבאס בונה ארמונות במדבר X 41(5-18) סעיד מוכר נכסי מדינה לאנשים פרטיים VII 60(31-32), 61(16-17); IX 84(20-24);  XIII 51(30-32) נסיעתו של סעיד לחג' XII 84(29)-86(2) דאירה XI 81(27)-82(15) בעלת כפרים שלמים X 110(30)(32); XI 74(17/18); XIII 41(5), 43(36), 44(20), 62(30); XIV 76(13); משפחת מחמד עלי כיוזמי מרחצאות חלואן X 82 (24f) משפחת מחמד עלי כבעלי תעשיה X 82(33-36)-83(3) ארמונות אסמאעיל XI 81(29-31) ארמונות גיזה X 58(30)-59(7) שני ארמונות : XI 98(35)f  שוברא אלח'ימה XII 120(1f) משפחת מחמד עלי בעלת כפרים שלמים XIV 97(27) דואר אוסיה – XVI 68(31) גידול סוסים במצרים במאה ה-18 וה-19 לפי hamount: XII 120(16)-122(11) גידול סוסים בשביל אבראהים אצל נכבד בצעיד XVII 21(17-20) גידול צאן לפי hamount XV 30(3)f [1] בן רשיד. [2] בן זראע-תאג'ר. [3] דרך קריירה צבאית. [4] משפחה אחת, בחלקם בני עולמא, רובם רופאים. [5] רופא. [6] מהנדס ורופא. [7] בן חייל. [8] רופאים. [9] רופא. [10] משפחה שלמה, בעבר בדוים מלתזמים. [11] מספר שמות. [12] ג'וארבי. [13] אבאזה. [14] רופא. [15] האח מקבל את המשרה. [16] בקשה לחג'. [17] גיזה [18] לשם הארחה בימי מולד [19]הפך לפקיד.

חינוך ובריאות

חינוך ובריאות חינוך תרבות בריאות קהיר   חינוך רשת בתי ספר באלכסנדריה VII 75(11)-76(22) מדרסת אל-זראעה בנברוה XVII 3(21)-4(2) חינוך מסורתי של בן כפר (מבארכ) IX 38(10)f מכתב כפרי IX 40(3-12) קצר אל עיני, אבו-זעבל IX 40(23)-41(1); XVII 62(20-27) אל-מהנדסח'אנה בבולאק שיטת הלימוד IX 41(6-32) תלמידיה נבחרו בין השאר מבני נכבדי וסוחרי אלכסנדריה X 40(37)-41(3) רפואה XIV 126-127 משלחות IX 41(32)-43(6); XIV 126(28)-127(16) טברא IX 43(6f); XIII 32(27-32) אל-ח'אנקאה לאנג'אל מחמד עלי X 37(17-18) מדרסה אל-אלסן XVII 62(28)-63(6) אזהר- מס' תלמידים ומורים I 88(10-13) אזהר מספר תלמידים ומורים IV 13(35)-14(11) ארוקה אל-אזהר IV 21-25 חאראת אל-אזהר IV 25(8-17) שיטות הוראה IV 26-28, 30passim הנהגת בחינות XVII 12(32)-13(4) אין למעשה מדארס מחוץ לאזהר במאה ה-19VI 4(19-21) פיתוח החינוך בתקופת כהונתו של מבארכ IX 50(14)-51(18), 52(1-16) תרבות תרגומים (פירוט של סוגי תרגומים ונושאיהם) VIII 23-24 הקמת הספרייה IX 51(18f) תרגום XVII 63(7)-65(12) הבדל ברמת החינוך בין אנשי הצעיר והצפון IV 28(24-28) מצוין במיוחד שקצין צבא יודע קרוא וכתוב X 40(27), 44(19), 57(18),(20) מכאתב בערי השדה : IX 77(18), 88(24-26); XII 66(5-8); XIV 83(4-5); VX 20(4-5), 90(5) המדרסה של אל-סיד אל-בדוי בטנטא (ועוד) XIII 46(17-18), 46(37)-47(1) מדרסה באסיוט מחלה (לע'את) XIII 104(9-10); XV 18(33/4), (36/7) דרוס אל-עלם בטהטא: קנא (7-8)52XIII XIV 121(16/7), דרוס אל-עלם באל-מנצורה XV 90(6, 8, 16, 24, 29) שייח'ים בדוים פלאחים מתעשרים מקימים בתי ספר IX 38(7-8), 92(10-12), 93(29-30) בריאות קהיר: ירידת מספר הסבילים (מקום משקה לבהמות) אחרי הנהגת אספקת מים I 97(28-37);[98(1-3)] אופן מניעת הבאת מגיפות מן המגרב (משמר צבאי בבחירה) X84(27-28) מצב הבריאות של חג'אג' מגרב הסגר ועוד XIV 101-102 שונות : ביוגרפיה של ד"ר סלים פחה סאלם XIV 126(1)-128(12) חכים בכפר XIV 125(30) בית אל-צחה אל-טביה בתוך הקרהקול III 115(31) שיפור כללי של מצב הבריאות והתנאים הסניטריים במצרים VII 21(37)-22(13) שיפור כללי של מצב הבריאות והתנאים הסניטריים בכפרVII 22(10-13) חרקים ונקיון בגרגא (שיפור מהמאה ה-19) X 54(5-7) מחלות בדמיאט XI 52(11-12) תנאים סניטריים בטנטא XIII 45(36)-46(4) שיפור תנאים סניטריים בפשן XIV 76(12-13) תנאים סניטריים של תלמידי אל-אזהר IV 29 קהיר תנאים סניטריים תרופות אליל ומחלות בתחילת המאה I 78(33)-79(8) בתי חולים בתקופת הצרפתים I 96(31)-97(3) בתי חולים בסוף המאה I 96(1-11), [97(4-16)] בתי מרקחת I 97(21-28) בתי חולים באלכסנדריה VII 71(35)-72(14) ילודה ותמותה בקהיר I 98(26)- 99(9) ביטול בתי הקברות בתוך העיר I 99(19-24) הסדר שחיטה ( ביטול בתוך העיר) I 103(33)-104(6) בתי חולים בסואץ (רובם זרים) XII 94(33-36) תזונה לקויה (בשר) XII 105(8-10)

לבוש ומנהגים

לבוש, מנהגים מנהגי אבל מנהגי אוכל והארחה בידור, חגים שונות לבוש מאכלים ומשקאות מנהגי נישואים, מילה ולידה מנהגי אבל מות, לוויות, קבורה ומנהגי אבל: מנהגים עם מות תלמיד ושייח' באל-אזהר IV 30(22)-31(3) מנהגי אבל מנופיה VIII 27(28-32) מנהגי קבורה ג'עפריה (גרביה) X 67(12-14) מנהגי אבל דשנא (קנא) XI 15(16-22) מנהגי אבל סאהלסילין (אסיוט) XII 3(26-27) מנהגי אבל אל-רחמאניה (בחירה) XV 32(22-26) מנהגי אבל אל מרצפי (קליוביה) XV 41([27] 7-17) מנהגי אבל מלוג (מנופיה) XV 73(25-29) מנהגי אבל נח'ילה (אסיוט) XVII 6(36)-7(2) מנהגי אבל אל-הלה (ג'רג'א) XVII 25(3-4) חואנכה (אולאד אבי מחפוט') X 84(16-19) הקרבת עלמה לנילוס בתחילת הגאות XV 73(11-13) מנהגי אוכל והארחה  ג'הינה (גרגא) X 69(28)-70(1) מליג (מנופיה) XV 73(29-30), (33-34) אל-הלה (גרגא) XVII 24(34)-25(7) בידור, חגים משחקים והצגות עממיות (גסות) X 67(1-8) חגיגות עממיות ביום פתיחת פי התעלה XII 66(31-32) טאיפת משהורון בלאלעאב אל-ע'רביה XII 97(18-19) בידור במואסם של אסיוט XII 103(25-30) חג הנילוס במאה ה-19 (ופאא אלניל) XVIII 34(14)-35, 99-105 תיאטרון XVII 65(6-7) חג הנילוס בימי העות'מאנים XVIII 33-34, 76-98 שונות ופי וקתה (עבאס) אחד אל-אמראא אראצ' ובנוא בהא מנאזל להם פצראת ח'ט'ה עט'ימה II 3(27) שלשה אחים: אחד עאלם, אחד מזארע, אחד תאג'ר VIII 22(36)-13(5) תושבי אזור שלאל (חלפא) אינם נכנעים לשלטון VIII 81(35)-82(3) תושבי אל-שבאנאת ידועים ברמאות (מוסיפים חול לכותנה) XII 115(21/2) תושבי אלח'זמה מקבלים לפי המנהג בקבלנות שמירה על קנא והסביבה XII 129(14) תושבי עזבת שטב מקבלים בקבלנות שמירה, דלאלה עלא אל-ג'סר אל-סלטאני, בעבר בשכר תמורת שחרור מעבודות כפייה XII 130(21-24) לבוש לבוש תלמידי אל-אזהר והשייח'ים שלו  IV 28-29 לבוש תושבי אסואן VIII 70(20-22) לבוש נכבדי כפרי גרגא ועבדיהם VIII 82(15-21) לבוש גברים איזור טהטא (וכן נשים) IX 87(23-35) לבוש אנשי ג'עפריה ביחוד נשים (גם מצרים עלית) X 66(29-35) לבוש חוש עיסא – בחירה X 84(22-23) לבוש אל-דר אסנא (אע'ניא) – XI 2(25)-3(4) לבוש אנשי אל-שלאל (אסואן)- XII 133(29-36) לבוש נשים (וגברים) בטויראת (קנא) XIII 69(2-11) לבוש נשים (מליג, מנופיה)( נזמי-אף) XV 73 (31-32) השינויים במאה ה-19 IX 88(6-15); XVII 6(29-31) פלאחים לובשים לבוש עירוני עם התמנותם לפקידים XII 2(13/4) לבוש נשים (בכלל) באל-מנזלה (דהקליה) XV 77(21-23) לבוש גברים ונשים בנח'ליה (אסיוט) XVII 6(26-36) לבוש עשירים ועניים באל-הלה (גרגא)  XVII 24(14-16) אל-חנאא XII 35/6 מאכלים ומשקאות חשיש: III 20(8-18); XII 96(34-37),[1] 102(22); XIII 63(22), 90(18-19) אופיום (ח'שח'אש) XII 69(26-29) קפה VIII 2(23-25) טבק VIII 82 (19); X 66(4-11); XII 134(4); XV 5(16-17), 70(4) אל-זלאביה ותחליה אל-תרמס מלוח'יה פקאע (בוזה) VIII 88(5)-89(17) מאכל דגים שבמצרים עילית ( אל-מלוג'ה) XII 67(7-18) גרעיני אבטיחים שמגדלים אותם באזור אסואן (יהודים אוכלים) XIV 64(28-35) משקאות מתמרים ודורה באזור שלאל XII 134(4-15) אל-נידה וכו' XV 79(17-33) יין תמרים באזור נאות המדבר XVII 32(17-18) שונות X 66(28-29); XV 73(29-30) מאכלים באזור גרגא VIII 83(10-15)(27) מאכלים באזור טהטא וכלי בישולIX 87(35)- 88(4) מאכלים באזור מנפלוט (ח'לד) IX 94(12-15) מאכלים באזור אל-הלה (גרגא) XVII 24(16-34) מנהגי נישואים, מילה ולידה מנהגי נישואים במנופיה VIII 27 (11-28); X 25(12-14) מנהגי נישואים באסואן VIII 70(8-19) מנהגי נישואים מטרילוקאליות VIII (9,16-19) מנהגי נישואים אם דומה (גרגא) VIII 82(35)-83(10) מנהגי נישואים ג'עפריה (גרביה) X 67(10-12),(14) מנהגי נישואים דשנא (קנא) XI 14(32)-15(16) מנהגי נישואים כולין אבו תיג (אסיוט) XII 3(21-26) מנהגי נישואים אל-רחמאניה (בחירה) XV 32(19-22) מנהגי נישואים מליג (מנופיה ) XV 73(14-25) מנהגי נישואים נח'ילה (אסיוט) XVII 6(17-26) מנהגי מילה ג'עפריה (גרביה) X 67(8-10), (14) מנהגי מילה אל-הלה (גרגא) XVII 24(34)-25(3); XVII 6(17-20) מנהגי לידה X 67(14-21); XVII (14-17) [1] שימוש בחשיש אל-ד'כר במולד.

 - 
Arabic
 - 
ar
Bengali
 - 
bn
German
 - 
de
English
 - 
en
French
 - 
fr
Hindi
 - 
hi
Indonesian
 - 
id
Portuguese
 - 
pt
Russian
 - 
ru
Spanish
 - 
es
Scroll to Top