במערכת החינוך קיימת חובת לימוד השפה הערבית (או שפה זרה נוספת אחרת) בכיתות ז’ עד י’, ומוקצות לכך שלוש שעות שבועיות מדי שנת לימוד. הטיעונים בעד רבים וידועים, אך מסתבר שהם תופסים ברמה ההצהרתית, בלבד. אנשי חינוך והורים, שבדיון עקרוני או בשיחה בלתי מחייבת, יטענו בלהט בעד החובה, “מטעמים אזוריים”, יימנעו, בנקל, מלקיים אותה …
הערה זו הינה המשך ישיר לכתבתו של אהוד טולידאנו על אדוארד סעיד, כתבה שאני חותם עליה בשתי ידי ושלא הייתי יכול לנסח אותה טוב יותר. אבל הכתבה הסבירה מה לא תקין במזרחנות המסורתית, ואינה עוסקת באיך כן להסביר את המזרח התיכון המודרני, וכאן יש לומר שהתיזה של סעיד, יחד עם תרומתה המכרעת לסילוק “פסולת הבניין” …
אין ברצוני או ביכולתי להיכנס לנבכי המחלוקת על האוריינטליזם ופרשנותו. כסוגיה שמהות הדיון בה נעוצה בתורת ההכרה, העיסוק בשאלות שמעלה האוריינטליזם הוא סבוך ומפותל ודורש בעיני הכשרה מעמיקה בפילוסופיה (המערבית, למרבה האירוניה) של המאה העשרים יותר מכל תחום ידע אחר. אולם לאחר הקריאה העירנית של הדו-שיח בין הפרופסורים זאבי, טאובר וטולידאנו על גבי הבמה …
אסף דוד: על מה לא מדברים כאשר מדברים על סינתזה בין העבר וההווה במזרח התיכון הערבי לקריאה »
מתוך חשש שאני הולך לחזור על עצמי, וזה בוודאי מיותר, ברצוני להגיב בקצרה לדבריו של פרופ’ טולידאנו בעניין הדרך “הנכונה” להבין את הערבים והמוסלמים לאורך ההיסטוריה ובימינו. ראשית, אציין, שלא ממש ירדתי לסוף דעתו באומרו שבחירתי להציג את עצמי כ”שבוי בכבליה של הדת” מחייבת רק אותי. האם משמעות הדבר היא שאני הפונדמנטליסט היחיד בשטח? טוב …
אליעזר טאובר: פונדמנטליזם, רציונליות והמציאות הקיימת: תגובה לדבריו של פרופ’ טולידאנו לקריאה »
רשימתו הראשונה של פרופ’ זאבי, “אם נקרא לַוֶרד בשם אחר…”, עוררה בי לא מעט מחשבות, חלקן מתוך מחלוקת וחלקן מתוך הסכמה. למשל, אני חולק עליו לגמרי בעניין חשיבותו המישנית של המסמן לעומת המסומן, כאילו לשמות, מושגים, מונחים ועוד אין משמעות אינדיקטיבית, או אף דיאגנוסטית, לגבי מהות המסומן. לוֶרד יש משמעות מטאפורית רבה, ושימוש בה גורר …
טענתי קודם ש”אי אפשר להסביר את התבססותה של אלקאעדה באמצעות פרשנותו של אבן תימיה לטקסט הקוראני” ונדמה לי שפרופסור טאובר הבין את דברי כמעין טיעון מרקסיסטי – כאילו מה שחשוב כדי להבין את אל-קאעדה אינו הטקסט הדתי העתיק אלא האינטרסים המודרניים. אולם לא לכך התכוונתי. אין לי ספק שלטקסט הקדוש יש משמעות נכבדה מאד בדרך …
ראשית ברצוני להודות לדרור על שהגדיר את המחלקה אותה ייסדתי לפני שש שנים בנשימה אחת עם החוג שבפרינסטון, ועוד כ”מעוז”. אני הייתי אומר שמקץ שש שנים אנו רק “מאחז”, אבל בכל מקרה הגדרתנו כ”אחד ממעוזי המזרחנות הקלאסית כמו פרינסטון” ודאי גרמה לי קורת רוח מרובה ועל כך תודתי. ואולם ברצוני להתייחס לנקודה אחת, אחרת, בדבריו …
אליעזר טאובר: טקסטים עתיקים כקובעי המציאות בת ימינו: הערה לדבריו של דרור זאבי לקריאה »
שואלת יוליה את רומיאו, ובמונחים בלשניים היא אומרת שמה שחשוב אינו המסמן אלא המסומן; גם אם שם משפחתו הוא מונטגיו, כשם אויבי משפחתה של יוליה, יישאר רומיאו בעיניה תמיד אותו נער מקסים ומאוהב. “החברה המזרחית” שינתה את שמה ל”אגודה הישראלית ללימודי המזרח התיכון והאסלאם” אולם העיקר אינו השם אלא התוכן. השאלה האמיתית איננה אם אנחנו …
דרור זאבי: אם נקרא לוורד בשם אחר, האם יאבד ריח ניחוחו? לקריאה »
בעיון רב קראתי את דבריך שפורסמו באתר אילמ”א וניכר בהם שהם נובעים מ”ראש גדול”, מאדם איכפתי, שיש לו דעה מגובשת, והוא אינו שומר אותה לעצמו אלא נותן לה ביטוי, ועל כך תבורך. אלא שאין מנוס מלהשיב על דבריך שכן יש בהם שתי נקודות שבהן – לעניות דעתי – אתה טועה. הנקודה האחת היא החשש שלי …
מרדכי קידר: על מזרחנות, אובייקטיביות ותקינות פוליטית – תשובה ליניב רונן לקריאה »
בכנס האחרון של האגודה הישראלית ללימודי המזרח התיכון והאסלאם העלה פרופ’ אהוד טולידאנו, את השאלה “האם יש מזרחנות ישראלית?”, ואם כן – מה טיבה של “מזרחנות” זו.[1] בכוונתי לטעון כי המושג “מזרחנות” הגיע לסוף דרכו וכי בישראל של היום לא ניתן להיות כלל “מזרחן”. הישראלי החוקר את אזור המזרח התיכון צריך להיצמד לדיסציפלינה המדעית שבה …
יניב רונן: מדוע אינני מזרחן – מהרהוריו של תלמיד מחקר לקריאה »
